עמוד פריט מידע

המג"ד אסף רס"ן פיני דגן:
..."קיבלתי פקודה ממח"ט כפיר: תתחיל לנוע, ותטהר את הכפר. הייתי המום. לא התכוננו לזה. רק עשרה ימים מג"ד. לא ידעתי מה החבר'ה של קובי יודעים בדיוק. הוא מ"פ ותיק. אני מסתכל על קובי והוא מסתכל עלי. שאלתי את המח"ט אם הוא מבין את הקושי הצפון: עם מגלה מוקשים אני יכול רק לבדוק מתכת, לא להלחם עם זה... הוא אומר לי: כן, אני מבין, תתחיל לנוע. שמתי קצינים קדימה: קובי, הקמב"צ שלי, קצין קשר, הסמ"פ והחיילים של קובי בשני טורים מאחורי. התחלנו לטהר את הכפר. אנחנו לבד והצנחנים מאחור".
זה קרה בתנועה לכיבוש עין זחלתא, עבודה משותפת עם כוחות צנחנים, זימנה לכוחות ההנדסה של 601 פעולות לחימת חי"ר לכל דבר, כך לצד פעולות הנדסה מובהקות, פריצת צירים, ניקוי כבישים ממיקוש ומיכודים, בנו עצמם כוחות הגדוד שיוכלו להלחם גם ככוחות חי"ר.
רס"ן פיני דגן, מג"ד אסף, נטל את הפיקוד על הגדוד שבועיים לפני פרוץ המלחמה. לקראת פרוץ המלחמה הייתה פלוגה אחת במדבר יהודה, שניה ב"רגילה", לפני קורס מ"כים, שלישית בפעילות מבצעית, במרכז הארץ.
בתנאי פתיחה כאלה, מקבל המג"ד החדש פקודה להכנס לכוננות ולעלות צפונה. תנאי הפתיחה לא כ"כ נוחים, מפתיעים ביותר.
פיני דגן, מארגן את הגדוד שלו במחנה הקבע ועולה במהירות צפונה - חיילים, נגמ"שים וצמ"ה. מצבי הלחץ והמהירות יוצרים לעיתים אי-סדרים והיה חשש ש"אחד לא ימצא את השני".
"הייתה מופתע מהמצב המעולה." אומר פיני. "התגברנו על קשיים ולאחר גמר ההתארגנות פוצלה הפלוגה. ניסים, מ"פ ג' חדר עם כח אחר ואני הצטרפתי לחטיבה עוצבת כפיר עם שתי פלוגות לוחמות - א' וב', ועם פלוגת הצמ"ה.
"איזור הלחימה המתוכנן שלנו היה בגיזרה המזרחית, צפונה לעבר כביש ביירות-דמשק אם לא היינו נתקלים בסורים, היינו נעצרים קצת אחרי הליטני, אבל הסורים לא ישבו בשקט וגררו פעולה שלנו.
תוך כדי תנועה לכיוון החרדלה, הודיעו לנו בקשר, שגדוד מחץ, הגדוד התאום שלנו, נתקל בבעיות חמורות באיזור החרדלה. היו לו פצועים והרבה מכשולים ומוקשים. ציפינו לזה וקיבלנו לשנות כיוון ולחצות את הליטני בגשר עקיה - 20 ק"מ מערבה. בלילה הראשון איבטחנו את עצמנו אחרי מעבר עקיה. שמענו כל הזמן רעשי ירי והשמים היו אדומים מתאורה. רכבים שפינו את הפצועים הראשונים נעו בשיירות צפופות מאוד, כשאנחנו מנסים להדביק את הזמן."
"מכאן החלה בעצם לחימת החטיבה והכוח שלנו. השדרה נעה בתנועה מהירה ככל האפשר. צריך לזכור שאתנו היו טרקטורים, שאינם בנויים בדיוק לתנאים כאלה, חלקם נעו 30 שעות רצוף, רק הפסקות תדלוק או החלפות מפעיל. ביציאה מכפר פרדיס חטף הטנק המוביל טיל. נכנסנו למארב טילים. לא ידוע של מי... נלחמנו עד החשיכה, עד שחוסלו חוליות הנ"ט ששכבו על ההר ממול. הטנק הראשון בער על הכביש. ניכשל הניסיון לעקוף ושלושת הטנקים - בזה אחר זה - פרסו שם. כך נכשל הניסיון לעשות ציר עוקף, עלה רעיון לקדם טרקטור שלי, היחיד שהיה תקין. עם הטרקטור הזה 'שופל' עשינו עבודה של טנק זחלי. נגסנו והמצוק כדי ליצור מעקף לטנק בוער, חששתי שאם ניגע בטנק, הוא יתפוצץ. הצלחנו. העברנו את הטנקים במעקף שיצרנו, והתארגן חוד מאולתר שהתחיל לרוץ לכיוון עין זחלתה: סיפר פיני.
על מירוץ צמוד עם גדודי קומנדו סוריס. סיפר פיני: "הייתה פקודה לרוץ. אמרו שאם לא נגיע מהר, יקדימו אותנו עם שני גדודי קומנדו וגדודי טנקים סורים, שנעו מביירות, הם יתפסו את הפקק של עין-זחלתה ואנחנו נתקע שם. נענו מהר. החוד של הכח אליו הצטרפנו אכן נתקל במארב סורי ובמקום התפתחה לחימה יוצאת מגדר הרגיל, התברר לנו שהסורים כבר שם... בתוך הישוב עצמו. בלילה, זחלה אלינו פלוגת קומנדו סורית. היינו ממוטטים. הסורים כבר מסרו לנו 'בוקר טוב' בצרור שנורה על הנגמ"ש של קובי.
בהמשך סיפר המג"ד, כיצד אנשי ההנדסה הפכו לראש חץ קרבי: "יחידה מובחרת תפסה שני בתים חשובים: אחד בן שומנה קומות והשני של האוניברסיטה. מח"ט כפיר אמר לי בביקורו בגדוד אסף: תאר לך שהיו מכניסים לשני הבניינים שנכבשו את החבר'ה מגדוד אסף. הגבתי בגיחוך. אכן התברר לי, שדיברי המח"ט לא היו הלצה. החבר'ה מהיחידה המובחרת, שכבשו את שני הבניינים, פינו אותם. מי נכנס במקומם? - כמובן, גדוד אסף. פתאום הפכנו לשיא הקרביות, ראש החץ...
בשעה שחי"ר של האוגדה נמצא מאחור. במשך הזמן ביצענו עבודות הנדסיות וצמ"ה באיזור עבודות שוטפות - אבל סיפורים חזקים" - סיפר מג"ד אסף, רס"ן פיני דגן, לאחר שירות של שבועיים בגדוד ועוד כמה שבועות צפופים מאוד של לחימה, לחימת חה"ן וחי"ר כאחת.