זה קרה פתאום. בשעה שהילכו השמועות על מלחמה וקרבות בלימה וכוחות אויב ישב יהודה מונהייט רכון על הטלפון. הוא היה עצבני: "איך זה בעצם שהחלו את המלחמה בלעדיי"?
חיים, חברו ליחידה שירד עימו לשטח הכינוס, הסתובב אף הוא בהרגשה קשה. משום מה היה להם הרושם שאת יחידת ההנדסה הימית שלהם לא יפעילו. יהודה פחד שיפסיד את המלחמה ונחליט להצטרף ליחידה "רצינית" אחרת. רצינית עד כמה שאפשר.
כך חשבו אחדים מחיילי היחידה המובחרת, עד שקיבלו את משימתם בחזית המצרית - "להתארגן לצליחה".
יחידת ההנדסה התעוררה לחיים והחלה רוחשת ככוורת. אל מקום הכינוס הגיעו דוברות וכלי צליחה, ובעת שחולקה העבודה נותרו עוד שלושה קצינים ללא כלום. אחד מהם היה יהודה.
הוא רגז ותכנן מחדש "לברוח". לברוח ולהצטרף אל אחד מכוחות החי"ר שנטלו חלק ממשי יותר בקרבות עם האויב המצרי.
או-אז הגיעה דוברה נוספת. מספר חיים: "יהודה השתלט עליה ועבד כל הלילה". בשבת אחה"צ ניתנה ליחידת ההנדסה פקודת תזוזה. הכוחות החלו נעים לסיני, לתעלה. לילה. טסה. הגשרים.
על יד טסה ניתכה על כוח ההנדסה הפגזה כבדה. למעשה הייתה זו טבילת האש הראשונה שלהם. הפעם שלא כמו הפעם הבאה, ההפגשה עברה בשלום, וכל הכלים הנחוצים המשיכו בדרכם. הפגזה זו שלא הייתה כה מדויקת, הייתה למעשה קרב שריון בשריון משני צידי הכביש עליו עבר כוח הצליחה. הכוח נע לאיטו והיווה מטרה נוחה לפגיעה. הפגזים המשיכו לנחות כשכל העת נרשמות פגיעות רק במצופים.
ביחידה זו היו מספר פלוגות- של חיילים סדירים ושל אנשי מילואים. "נענו לכיוון פתחו הצפוני של האגם המר הגדול. אני נתקעתי עם הדוברה שלי אחרי 10 ק"מ", מספר חיים. בקשר שמע חיים כי גם יהודה נתקע בחול. הם הצליחו להחלץ. חלקם בכוחות עצמם וחלקם בסיוע טרקטורים, והמשיכו בתנועה, מהירה עד כמה שאפשר, לכיוון נקודת הצליחה.
היה זה יום ג' בלילה. יוני נע אנשי צוותו מאחורי יהודה. גם באהל הם היו יחד. פעמיים טבח כוח החוד של הצולחים.
בראשונה- לאחר שחיילים מצריים ששבו אל הציר שטוהר קודם לכן ירו "שמלים" לעבר דוברתו של יהודה, אך הדוברה שלו לא נפגעה. ובשנייה- בעת שהיו בעמדת המתנה.
יהודה היה בעמדה זו- חמישים מטר מ"החצר". היה זה ביום רביעי 17 באוקטובר. לא הרחק משם, השיטו חיילי ההנדסה שתי דוברות בתוך מימי התעלה, כשמפקדים מנווטים אותן, כדי שיגיעו למחוז חפצן בדרך המהירה. אש עזה כיסתה את כל האזור.
יוני הוריד את הנשב מהדוברה והם שכבו לידה. הוא עוד הספיק להגביה ראש לראות את יהודה הדוחף את אחד החיילים מהדוברה. יהודה לא הספיק לקפוץ אחריו. אל הדוברה נורו "שמל" שוני פגזים. הדוברה נפגעה, סמוך-סמוך לתעלה, ויהודה עצמו נהרג.