אלבום תמונות
בהזכרי באיציק, עולים לנגד עיני מספר קטעים מתקופת חיי היפה ביותר. תקופת בית ברל שבה הכרתי את איציק ושבה היו לנו חוויות שלא ישכחו לעד. איציק עם צחוקו המתגלגל, איציק עם קולו הערב והרגשני ("דומה ליהורם גאון, נכון יגאל..."), איציק עם השיחות המעמיקות על הנושאים הקרובים לליבנו כגון, העתיד וענין הבנות.
על אף היותו סגור במקצת הצלחתי במהרה אף לא במעט קושי לפרוץ "הסגר" זה, ובחיינו שיתפנו אחד את השני בחויותיו, ורק מי שהתחבר עם איציק חברות אמיתית ידע מה פירוש "שיתוף חוויות"; איציק היה מאזין ויועץ, שולל או תוקף כיאה לחבר אמיתי.
מספר מאורעות עולים תמיד לנגד עיני, האחד בעליתינו על המגדל בבית-ברל באחת השבתות ושירתנו שהדהדה למרחוק, שירה שלוותה ע"י תיפוף על פחים, אך איציק בקולו הערב האפיל אף על קול הפח הצורמני. השני הוא צעידתנו על הכביש המוביל לבית-ברל בשעות המאוחרות של הלילה כששנינו הולכים בשכרון חושים משירתנו האמיתית שבקצה מגרוננו. והקטע האחרון, ואולי אף היפה מכולם, נסיעתנו המשותפת לבילוי חופשת לימודים קצרה באילת, והבילוי הזה, על כל חוויותיו תהא חתומה בדמותו של איציק.
איציק, אתה שאהבת את היפה והעליז, השירה והחיים, איציק שתכנן את עתידו פירוש וכאילו חי אותו, אתה אינך אתנו יותר.
חברך, יגאל.