סמ"ר מיכאל אוקסמן ז"ל

אינני יודע אם אחיה כאן חיי
ואין בידי מה יהיו משיי
אך דבר אחד חתם לו לבי
אין בה, ברוסיה, מקום לאהבתי.

עזבתי שם נופים מוכרים
נותרו מאחור חברים וקרובים
נקטע השביל, כה תלול וחד,
היו מתפתלים בו חיי יום אחד.

חולף לו הזמן במהרה, אין לו פנאי
כגרגרי חול בין אצבעותיי.
לפתע לופת גל זיכרונות העבר
צוף נעוריי שעברו זה מכבר
מאחורי הגדר, שוכבים בדממה
מעבר לגבול, חסומים בחומה.

הגדר כמו תער חד היא
ועליה עלי לעמוד.
לא להימלט, לא לצנוח
כך באמונתי לא אבגוד.

אחשוב כי חיי אלו
יהיו לי אדמה ומולדת.
אז תיגע ידי בפסגה
הנה, את האושר היא משגת.

ולא לחינם אחיה את חיי.

20.02.1997
ישיבת בני עקיבא
כפר הרועה
תרגום מרוסית: רב"ט גניה סנופ