מיכאל (מרוקאי לבן) אוקסמן, תמיד עזרת לנו כשהיה צריך. חיזקת אותנו בתקופות קשות, ראינו בך העתיד של המחלקה. החזקת את הנגב כמו לוחם אמיתי. שברת עצם, עצם בגופינו ומבלי להשאיר סימנים. היה לנו הכבוד לשרת לצידך.
(מחלקה 1 ערבים)
בטירונות קראנו לך "מרוקאי לבן" אבל אתה העדפת שנקרא לך "רוסי שחור" כמו המשקה. ללא ספק הבנאדם הכי חזק בפלוגה, שמכין את הנס הכי טוב שמתאים לסיגריה הכי טובה. שום דבר אותך לא שבר כמות עצומה של אלכוהול מעולם לא השפיעה עליך. התמודדת עם הכל כאילו נולדת לזה חסון וגיבור שאוהב את הפלוגה, הבית השני שלך, אהבה טהורה.
אוהבים אותך המון ומתגעגעים,
שגית
במרץ 2001 הגעת אלינו לפלוגה. כבר אז הבנו איזה חזק אתה. את הנגב קיבלת מייד. כמה עבדי אתך על הנגב ומבצעתי אותך עליו. היה אפשר לסמוך עליך בכל מהדברים הכי קטנים עד הדברים הכי גדולים. את המכות אי אפשר לשכוח סימנים כחולים, סגולים ובכל צבעי הקשת היו על חיילי המחלקה וגם מחלקות אחרות. בקטע של כבוד היית מלך, נתת כבוד לוותיקים והם נתנו לך בחזרה.
כמה נס היינו שותים ביחד, 6 פעמים לפחות עם סיגריה. היית חבר נאמן, חייל תותח. אני שמח שבאת למחלקה 1 ערבים. למחלקה אתה מאוד חסר אבל אני מקווה שאתה יודע שנסתדר כמו תמיד.
שחר סילקו
הכרתי אותך כמעט שנתיים היינו באותה מחלקה במחזורית ובאותה פלוגת רובאית. אני עוד זוכר איך גררת אותי בכל מד"ס במחזורית, מדלג קדימה בקלילות וגורר אותי על הכתף. אני זוכר איך היית מוריד סיגריה בשתי שכטות. אני זוכר איך הסכמנו שיום אחד כשתכתוב ספר אני אאייר אותו בשבילך. אני זוכר איך לימדת אותי לשפצ"ר נגב, אני זוכר איך בנינו את נביא-מוסא יחד מחול. אני זוכר איך הורדת את צ'יקו לרצפה במלון צפון. אני, את הלילה ההוא הארוך והמייגע מהשמועות הראשונות ועד הידיעה הנוראית אני זוכר.
רואי טייט