אלבום תמונות
עצובה ואכזרית הדרך בה נפרדנו.
בלעדיך החיים נראים אחרת, עכשיו הימים נהיו ארוכים וקשים, נעלם החיוך הרחב הנצחי שלך.
בחדר חסרים ריחות הבושם האופנתי ומהמערכת כבר לא בוקעים השירים שאהבת, בכל חדר תלויים צילומי פניך ומהם מביטות אלי עיניך.
אני נושאת מבטי אליך זוכרת את בוקר יום ראשון, שיצאת למילואים ולכולם אמרת, מהמילואים האלה אני לא חוזר.
איך נתתי לך לתת לי נשיקה חפוזה ולא יכלת לתת חיבוק רחב שעד היום כל כך חסר לי.
הבטחת לי להיות מרצה גדול ואני אהיה הראשונה שאשמע את ההרצאה שבשורה הראשונה תגיד תודה לאמא וסבא שעזרו לך.
גם כשהיו ימים קשים אמרת זה מצב נתון צריכים להמשיך הלאה.
תמיד ידעת להפיק את הטוב מכל דבר.
נלקחת ממני בדמי ימייך וזו השאלה שאני שואלת את בורא עולם למה?
אדם נפלא דמות רגישה עם לב זהב.
אדם חכם ונעים שיחה.
שימשת לי כאור בחיי גאווה גדולה וזכות להיות אמך.
ואין צורך להוסיף לספר את ההמשך כולם יודעים.
מעליך מניחים זרים, דמעות מזילים ומרגישים את הכאב עמוק בפנים.
ובכל זאת מנסה לפחות בכל יום את דמותך לממש.
רציתי שתדע שתמיד סבא נפתלי, אחיך אמיר ואני, שאותנו מאוד כיבדת, נשאר מאוחדים בשבילך ותמיד נדאג לזכור אותך כי אתה היית כל עולמנו.
אוהבת לנצח, אמא.