בחור מופלא היה דני, לכאורה בחור מהשורה, צבר לכל דבר. היה בחור מוצק, בנוי טוב, יפה מראה, אולם לא הבריק במיוחד. צנוע היה, אפשר לומר ביישן, שתקן ולא אהב להתבלט בחברה.
יחד עם זאת - אישיות מורכבת עשירת גוונים ונטיות, בעל חלומות ונפש פיוטית, ובעל רצון וכושר המעשה. הוא היה מופנם, את חיי הנפש העשירים לא אהב לגלות כלפי חוץ. מי שהכיר אותו שטחית, לא הכיר אותו כלל.
הרבה לתכנן חייו לעתיד. מאווים רבים היו לו ולא הסתפק במה שאפשר להשיג בקלות. הוא דרש מעצמו הרבה, לפני שידרוש מאחרים. זה נבע מרגש אחריות, מיחס רציני לחיים, מרצון חזק למלא תפקיד חשוב בחיים. רצה להיות בטוח שיוכל למלא תפקידיו בשלמות, על כן העמיד עצמו למבחנים קשים, כדי להכשיר עצמו, לבחון עצמו.
לכאורה בחור עם חוש הומור דק ולגלגני, אוהב בידור, ג'ז, ריקודים. כך נראה על פני השטח. אולם אישיותו האמיתית אחרת היתה. רציני היה. שקט ורציני. עמל תמיד בחישול אישיותו, בדק, בחן השווה. ער היה לכל דבר בחיי המעשה ולתופעות החיים ויחד עם זה שקט, משקיף מהצד.
התרוצצות מאוויים היתה בנפשו. מכח נטיותיו - פיטן היה, איש הרגש, הרוצה לבטא את רגשותיו, אולם לא בשפת המילים, בשפת הצלילים מצא את בטויו. הגיטרה היא היתה בת לויתו, דרכה מצא האפיק לביטוי עצמי. בחדרי חדרים, שלא לראווה, היה עם עולם הצלילים והקצב. היה לו קשר מאד עמוק עם מוסיקה והתבייש לגלות אהבתו ברבים, כאילו חשב שבאת חולשה שלא נאה לגבר. ואולי לא רצה להשמיע ציליו ברבים מתוך רצון לשלמות. מתוך רתיעה מפני השטחי, הזול, הלא מושלם. גם מנגינות הלחין לשירים אולם אף הוריו לא זכו לשמעם. רק עם אחותו המתיק סודו.
היה לו יחס רציני למוזיקת ג'ז וקצב, הוא לא ראה בזה רק אפקטים לבידור, הוא התעמק להגיע לשרשי השירה הכנה הטמונים במוזיקה זו, והצטער מאד כששמע דעות מנוגדות לגישתו זו.
אולם יחסו למוסיקה, היה רק צד אחד באישיותו. בעצם שאף להיות לאיש המעשה.
כשסיים לימודיו בטכניון התכונן להיות מהנדס ביצוע, לא אהב חישובים תאורטיים. לחם להדמות לאביו: מהנדס - קבלן לעבודות ציבוריות, ורצה בזה לא רק בגלל קריירה. הוא אהב את היזמה, האתגר, העשיה. הוא העריך את הביצוע הטוב, הנכון, המושלם. הוא שאף בכל מאודו להמשיך בדרכי אבא ולשכללם. עדין נפש היה, וטוב לב. תמיד מוכן לעזור לחברו אולם ממעיט לבקש מאחרים. זוכר אני, כשהיה מקבל מתנה כספית ליום הולדת, חשב שמפריזים, התמקח, בקש לקבל פחות. אפילו מאבא התביש לקבל, הסתפק בהכרחי ביותר.
מעצמו דרש הרבה. והיה בו כח רצון להגיע למטרות שהציב לעצמו. בנערותו שיחק טניס, ואם כי היה אז נמוך קומה התמודד נגד גדולים וחזקים ממנו. התאמן בשקידה, ובתהתחרויות התאמץ בלי לאות, לא להכנע, לנצח. כך הגיע להיות אלוף הנוער בהתחרויות ארציות. כך גם בלימודים וכך גם בצבא. בכח הרצון עבר על כל המכשולים.
בשנת חייו האחרונה, עם סיום בחינות הדיפלום הרצין מאד, הכיר נערה חמודה, התקשר אליה, וחלמו יחדיו על נשואים וחיי משפחה.
רצה גם להשתלם במנהל עסקים, כהשלמה להכשרתו ההנדסית.
הנה כי כן צמח וגדל לעינינו והיה לגבר לתפארת. גאה ומצניע לכת איש הרגש והמעשה גם יחד.
ופתאום חש עולמנו הוא נותק מהחיים ושירת חייו באמצע נפסקה.