קורות חיים
בנם הבכור של אריאלה ויאיר. נולד ביום כ"א באלול תשנ"ט (2.9.1999) בחיפה. אח לנטע, תמר, אורה ויואל.
רועי גדל בעפולה במשפחה ששורשיה בצרפת. סבו היה רב קהילה בצרפת וסבא רבא שלו שימש כרב בשכונת גאולים בעפולה בימיה הראשונים של העיר. ההיסטוריה המשפחתית ליוותה את רועי כבר מילדות ובביתו הוא ספג ערכים של ציונות ואהבת העם והארץ.
רועי היה ילד רגיש וטוב לב עם חיוך ממיס. היה אופטימי מטבעו ונהג לומר "הכול לטובה", גם אם לא הצליח להתקבל למשהו שרצה. חבריו בצבא בחרו להוציא לזכרו סטיקר ובו כתבו "תן לי מאה סיבות לשנוא ואני עדין אבחר לאהוב", המרמז עד כמה רועי עזר, דאג ותמך בחבריו ובאחרים.
רועי היה סמל לא רק לאהבת האדם, אלא גם לאהבת בעלי החיים. כבר בגיל צעיר בחר בדרך הצמחונות ולאחר מכן בטבעונות משום שחמל על בעלי חיים, גדולים כקטנים, ולא רצה לפגוע בהם. הוא נשאר נאמן לערכים אלה כל חייו, ובדרכי נועם ניסה להשפיע גם על אחרים ללכת בדרכו.
במהלך שנות לימודיו בתיכון "ניר העמק" שבעפולה לקח חלק פעיל בעשייה חינוכית וחברתית. הוא היה חניך בעמותת "אחריי! נוער מוביל שינוי", הפועלת לטיפוח מנהיגות צעירה בישראל ולחיזוק תחושת המסוגלות האישית והחברתית של בני נוער מכל רחבי הארץ, כי ביקש להגיע מוכן לצבא.
רועי היה סקרן ותמיד עם רצון ללמוד דברים חדשים, ולכן הצטרף לעמותת "יוניסטרים" בסניף בעפולה. העמותה מכשירה בני ובנות נוער מכל הארץ ומכל המגזרים ליזמות עסקית וחברתית. ביוניסטרים היה מעורב מאוד בעשייה הקהילתית ונטל חלק פעיל בכל המשימות שהוטלו עליו.
לאחר סיום לימודיו המשיך את דרכו במכינה הקדם-צבאית למנהיגות חברתית "אחד משלנו" שבמצפה אילן, מחזור ז'. בשנה זו התעצבה עוד יותר אישיותו, ובסיומה החליט להמשיך לשנה נוספת בתור מלווה בוגר במחזור ח'. בתפקיד זה הפגין מחויבות, אחריות ואכפתיות. הוא השקיע מאוד, לא ויתר גם ברגעים קשים ומאתגרים, ותמיד היה מוכן להסביר, להקשיב ולתמוך.
במהלך אותה שנה לקח חלק גם בפעילות של הארגון "180°: ספורט ללא גבולות", מיזם חברתי לשילוב וקידום אנשים עם מוגבלויות בחברה, שחזונו שיפור יכולותיו של האדם ומימוש הפוטנציאל שלו באמצעות פעילות ספורטיבית משותפת של אנשים עם מוגבלויות ואנשים ללא מוגבלויות. במסגרת המיזם רועי שימש כמלווה בריצות והשתתף באימונים ובתחרויות של הצעיר שאותו ליווה.
לפני גיוסו לצבא עבר בהצלחה מיונים ליחידות מובחרות בצה"ל, ולבסוף בחר לשרת ביחידת יהל"ם, חיל ההנדסה הקרבית. היה לוחם בסיירת "יעל", יחידת הקומנדו של היחידה. רועי היה לוחם מיומן ומקצועי, ולמרות הקשיים והאתגרים אף פעם לא ויתר על ערכיו, ובכלל זאת על אהבתו לבעלי חיים. כך למשל כשהייתה מכת עכברים בבסיס הוא לכד את העכברים ולאחר מכן שחרר אותם לחופשי במקום אחר. במקרה אחר דאג להרחיק תרנגולות וכלבים מאזורי לחימה.
רצונו "להציל חיים ולא לקחת חיים", כפי שנהג לומר, הניעו אותו לצאת לקורס חובשים. לאחר סיום הקורס חזר ליחידתו, וגם כחובש הפגין מקצועיות רבה, תשוקה למקצוע ורצון ללמוד ולתרגל כמה שיותר. אך גם בזאת לא הסתפק. כמה חודשים לאחר מכן התפנה ביחידה תקן של פרמדיק לוחם, ורועי הציב לעצמו מטרה – להתקבל לקורס פרמדיקים ולחזור ולשרת בסיירת כפרמדיק לוחם. לאחר תהליך מיון קפדני שכלל ריאיון אישי ומבחנים, נבחר רועי מבין כמה מועמדים לצאת לקורס. הוא סיים את הקורס בהצלחה רבה ושב, כפי שרצה, לסיירת.
כפרמדיק לוחם רועי מימש את תשוקתו לעולם הרפואה וההצלה, ובעבודתו זו באו לידי ביטוי שני מרכיבים באישיותו – הרצון להציל חיים והיכולת לפעול בקור רוח, בנחישות ובמקצועיות. ואכן, רועי היה תמיד ממוקד במטרה ופעל במקצועיות רבה. כבר בפעילות הראשונה שלו לאחר סיום הקורס הציל חיים של לוחם. משזכה להוקרה על כך הגיב: "אני לא מבין על מה כל המהומה, על מה כל הפרסים וההוקרות, סך הכול עשיתי את התפקיד שלי".
בזכות מקצועיותו, צניעותו, עוז רוחו והאחריות הרבה שהפגין בכל מצב, נבחר לצאת לפעילויות רבות. הוא לקח חלק בעשרות פעולות מבצעיות, שעל חלקן גם קיבל יחד עם היחידה כולה את צל"ש אלוף פיקוד דרום.
גם לאחר השירות הצבאי המשיך להקדיש את חייו להצלת אחרים. הוא התנדב בתחנת מגן דוד אדום בעירו וכן בארגון "איחוד הצלה", ובמסגרת זאת השתתף בפעילויות רבות של הצלת חיים. אף שהתנדב תקופה קצרה יחסית, התחבב מהר מאוד על כולם.
רועי נהנה מזוגיות מאושרת עם בת זוגו נויה, שאותה הכיר במהלך השירות הצבאי.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
רועי סיים את שירותו הסדיר כחצי שנה לפני פרוץ המלחמה, ואף שלא היה חייב להתגייס לשירות מילואים הוא לא היסס לרגע. כבר למוחרת היום התייצב ביחידה, מתוך תחושת אחריות ורצון לתרום: "אני נלחם כדי שאזרחי המדינה יוכלו לחיות בביטחון", אמר. הוא השתתף בלחימה ברצועת עזה והציל חיים רבים.
שלושה חודשים לאחר פרוץ המלחמה, ב-8 בינואר 2024, השתתף רועי בפעילות במחנה הפליטים אל-בורייג' שבמרכז רצועת עזה. בעת הפעילות נהרגו רועי וחמישה לוחמים נוספים.
רב-סמל רועי אברהם מימון נפל בקרב ביום כ"ז בטבת תשפ"ד (8.1.2024). בן עשרים וארבע בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בעפולה. הותיר אחריו הורים וארבעה אחים.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל ראשון.
ספד לו אביו: "הבן היקר שלנו, מבין הדברים החזקים ביותר שאנחנו זוכרים ממך הוא המוסר הגבוה שלך וכוח הרצון החזק שלך. הם עזרו לך לזהות מה הדברים החשובים ביותר בחיים שלך וליישם אותם עם כוח רצון חזק ... האמת, השלום והאהבה היו חשובים לך, ולכן פעלת הרבה כדי להפיץ אותם סביבך ... היה לך קשה לצאת להילחם, היות שלא רצית לפגוע באף אחד, אך היה לך גם כל כך חשוב להגן על המולדת שלך ... החלטתי לא לצעוד בדרך של השכול, של הדרמות, של הכאב ושל הצער, אלא להתחבר לאור האלוקי הזה שהוא כל כך נעים וכל כך מרפא. מהמקום הזה אני מצליח להתחבר אליך רועי ולדעת שאתה עדיין קיים ושאפשר עדיין להרגיש אותך. שם אני מוצא נחמה. שם אני מרגיש אותך ויודע היטב שכרגע טוב לך".
ספדה לו נויה, בת זוגו: "נוני שלי, איך אפשר בכלל לכתוב מכתב פרידה ממך, הרי היינו אמורים לטוס עכשיו לטיול הגדול במזרח. כל השיחות האחרונות שלנו עם הטלפון שהיית בעזה ואפטרים קצרצרים זה איך שנינו מחכים לשכב בטן גב עם איזה קוקוס ביד ... הצלצול ששמור אצלי בטלפון כשהיית מתקשר הוא "you are my sunshine". אתה השמש שלי, השמש היחידה שלי. אתה עושה אותי מאושרת כשהשמיים אפורים. בבקשה אל תיקח את אור השמש שלי...
היית אדם עם הלב הכי טהור שאני מכירה. איך דאגת לכל החיות. אפילו את הג'וקים בבית היית מוציא עם קופסה כדי שחלילה לא ייפגעו... דיברנו על עתיד משותף, הייתי האהבה הראשונה והאחרונה שלך. אני מקווה שמילאתי את משימתי להסב לך הכי הרבה אושר שאפשר. אוהבת אותך ואוהב לעד".
בחודש פברואר 2024, במלאת שלושים לנפילתו, נחנך בסניף איחוד הצלה בעפולה רכב חירום לזכרו של רועי.
בחודש מאי 2024 התקיים בתחנת מד"א בעפולה טקס חנוכת אמבולנס לזכרו. בסיום הטקס חנכו הוריו פינת הנצחה לזכרו בתוך מבנה התחנה.
בחודש יוני 2024 יצאו תלמידי שכבת ה' בבית הספר "נעם מוריה" ליום פעילות בעקבות רועי. הם התפללו בבית הכנסת התוניסאי שבו כיהן סבא רבא של רועי כרב, פגשו את הוריו ושמעו על כוח הרצון והאהבה הגדולים של רועי שהובילו לשירותו ביחידת יהל"ם ולהתנדבותו באיחוד הצלה. בסיכום המפגש סיפרו התלמידים כיצד הלמידה על רועי ודמותו הפכה אותם לאנשים טובים יותר.
בספטמבר 2024 נחנכה במכינת "אחד משלנו" תוכנית שנתית חדשה לבוגרי שנה שנייה שנקראת "רועי", ונבנתה לאורו וערכיו של רועי: אהבת הארץ והאדם הכוללת פעילויות התנדבותיות רבות בקהילה.
בסניף "בני עקיבא" עפולה מרכז הוכנה פעילות לעילוי נשמתו. נושא הפעילות מבטא את הערכים שלאורם פעל – אהבת חינם, נתינה ומעשים טובים.
הוקם עמוד הנצחה באינסטגרם, Remember roi meimoun.
לזכרו הוקמה קבוצה בפייסבוק, "זוכרים את רועי אברהם מימון ז"ל".