טוראי ישעיהו ששה ון פרנק ז"ל

קורות חיים

בן שמחה ודינה. נולד בחמישה-עשר בשבט תש"ט (14.2.1949) בחדרה. למד בבית-הספר "תחכמוני" בחדרה. אחרי שסיים את הלימודים היסודיים, המשיך ישעיהו ללמוד בבית-הספר התיכון שבכפר-בתיה ליד רעננה. במוסד "נעורים" שבכפר-ויתקין למד, בקורס טכני, הפעלת כלים מכניים-הנדסיים. היה חבר בתנועת "בני-עקיבא". בבית-הספר התיכון השתתף בצעדות הגדנ"ע.

הוא אהב מאוד לטפל בבעלי-חיים והרבה לטייל בארץ, כי הטבע היה אהוב עליו מאוד. הוא לחם בעקשנות נגד אי-צדק שנעשה לכל אדם, לעצמו או לזולתו, אך דרך הלחימה שלו הייתה מיוחדת במינה, הוא הסביר - ובדברי-נועם שיכנע את שומעיו. הקשר שלו עם ביתו היה הדוק ביותר. יושרו ונאמנותו היו ללא דופי ולא היה קץ למסירותו לבני משפחתו. אמנם לא תמיד הזדהו דעותיו ומעשיו עם אלה של בני-הבית, אך כשרונו לוותר מצד-אחד וכח-השיכנוע שלו מצד שני, היו כה רבים שהחיים בבית התנהלו בשלוה ובהבנה. היה קשור לעמו ולארצו וגאה כי יליד-הארץ הוא; הוא לא הבין כיצד יכול יהודי לחיות מחוץ למדינת-ישראל. שנתיים לפני גיוסו הצטרף לצופי-אש (שעל-יד מכבי האש בחדרה).

באוגוסט 1967 גויס לצה"ל. הוא שירת כמפעיל ציוד טכני והנדסי והצטיין כבעל מקצוע מעולה וחבר למופת. יחסו לאדם באשר הוא אדם, היה מתכונותיו הנפלאות. הוא ריחם על הפלחים הערבים ועל החיילים המצרים והיה סבור, כי ראוים הם לסיוע מבחינה סוציאלית והומנית. אך בטרם גמר את שירות-החובה שלו נפצע בקרב באזור תעלת-סואץ (פורט תאופיק).

בשכבו בבית-החולים היה מדבר והוזה בחום גבוה, ואביו סיפר, כי דבריו היו על הצלת יהודים מן הגולה והבאתם למולדת, כי הדבר היה חשוב מאד לישעיהו. ביום כ"ט בתמוז תשכ"ט (15.7.1969), כעבור חמישה חדשים בערך, מת מפצעיו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בחדרה.