סמ"ר שי איזיק ז"ל

קורות חיים

בן יחיאל וגאולה. נולד ביום א' באב תשט"ו (20.7.1955) בקרית-מוצקין. שנתיים למד בבית-הספר ע"ש ח. ויצמן שבקרית-מוצקין, ואת לימודיו היסודיים סיים בבית-הספר 'אחדות'. שוב למד שנתיים בבית-הספר התיכון שבקרית-מוצקין, וסיים את לימודיו התיכוניים ובחינות הבגרות בבית הספר התיכון ''חוגום'' בחיפה. שי רכש את יכולת-הקריאה בגיל מוקדם מן הרגיל ומאז השקיע עצמו כל-כולו בעיסוק זה והפך ל'תולעת-ספרים'. מעל לכול העדיף ספרי-הרפתקאות ובמיוחד את ספרי ז'ול ורן. הסובבים אותו הכירוהו כילד חיור ורזה כשספר תמיד בידיו. שי הצטיין בלימודיו, אם-כי לא היה מן הקופצים בראש בכיתה. הוא ניחן בכוח-זיכרון מפליא, ובמיוחד נחרטו במוחו המאורעות ההיסטוריים. היה נער מופנם ועצור במקצת. לא בנקל קשר קשרים עם חבריו, אבל משנעשתה פריצת-הדרך נקלט יפה בחברה והיה אהוב על בני-גילו, ובמיוחד על הבנות. העיסוקים החברתיים שלו הפריעו אמנם למהלך-לימודיו, אבל לאחר שהשקיע מאמץ לא נכשל בשום מבחן, כשהיה בצבא גילה יתר רצינות ללימודים. לא-פעם הכריז באוזני בני-משפחתו, כי הלימודים חסרים לו ואילו רק ניתן היה לו היה מתמסר להם בשיטתיות ובחדוה.

בסוף שנת 1973 חל מועד גיוסו לצה"ל, הוא התנדב ליחידת הנדסה-קרבית, ולאחר סיום הקורסים שימש בתפקיד אחראי ומסוכן ביותר: מש"ק ביחידה לסילוק פצצות. על אורח מילויו של תפקיד זה נאמר במכתב ההמלצה להעברת שי לקורס- קצינים: "אחראי בעבודתו, נאמן למפקדיו, צייתן ובעל-מקצוע טוב." פעילות מיוחדת זו של שי חייבה אותו כל-פעם מחדש לגייס את מרב הכוחות הנפשיים ולגלות קור-רוח, אומץ ורוח-הקרבה. אך על-אף מידת הזהירות שלו, שהפכה לשם- דבר, קרה ובאחד המבצעים, שהיה עליו לבצע לצורך בטיחותם ושמירת חייהם של אחרים, נפגע.

ביום י"ט בשבט תשל"ו (21.1.1976) נפל שי במילוי תפקידו. הובא למנוחת- עולמים בבית-העלמין הצבאי שבחיפה. השאיר אחריו הורים ואחות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל-ראשון.

מפקדו של שי כתב למשפחה השכולה : "שי היה יותר מהטובים... היה מקובל בקרב חבריו ביחידה ובקרב מפקדיו כחייל טוב, קפדן, ממושמע, חבר ובעל רצון עז להתקדמות ועשיית-חיל בתפקידו."