קורות חיים
עוד לפני לידתו חשה אמו של עופר כי בביטנה יש תינוק פעיל מאוד. ומכיוון שהעופר הוא חיה זריזה, קלת רגליים ויפה החליטה לקרוא לרך הנולד עופר. ואכן עופר היה תינוק יפה.
כשעופר היה בן שנה ושמונה חודשים נפטר אביו ועופר גדל מבלי שממש הכירו כראוי.
את שלוש שנות לימודיו הראשונות בבית הספר היסודי למד בבית הספר "כדורי" בגלל ניתוח שעברה אמו. לאחר מכן חזר לצפת ולמד בבית הספר היסודי ממלכתי ג' בעיר. את המשך לימודיו עשה בבית הספר התיכון העיוני בצפת.
עופר אהב מאוד מוזיקה כשהזמרים האהובים עליו היו בוב דילן ובוב מרלי. כן היה לו אוסף תקליטים גדול בביתו. עופר גם אהב מאוד לרקוד דיסקו. הוא השתתף בתחרויות ריקודים ואף קיבל תקליט במתנה כשזכה במקום הראשון.
במיוחד היה ידוע עופר כספורטאי בכל רמ"ח איבריו. הוא התעניין בכל ענפי הספורט ובמיוחד אהב לשחק כדורגל. הוא גם שיחק בקבוצת הנוער של "הפועל צפת". ובביתו יש אוסף של תעודות המעידות על הצטיינותו בכדורגל ובכדורסל.
עופר מאוד אהב חיות. הוא גידל בביתו תרנגולת שקיבל מדודיו וכלב בשם "מושמוש". באחד הימים הלכה אמו והכלב לצפות במשחק כדורגל בו השתתף עופר. הכלב, שהיה קשור מאוד לעופר, ראה כיצד כולם רודפים אחריו, ניתק את השרשרת ורץ למגרש. השחקנים פחדו מהכלב ועופר הבקיע גול. מאז רצה עופר שהכלב יגיע לכל משחק.
עופר היה מאוד שובב ואהב מאוד מתיחות. חבריו הגדירו אותו כליצן מספר אחד. כמו כן, מספרים עליו כי החיוך לא מש משפתיו. "הצחוק הוא תרופה למצבים קשים" כך נהג לומר. קשה היה להרגיז אותו למרות שהוא הרגיז אחרים במתיחותיו והלצותיו. הוא היה אדם שמח ולא נהג להתלונן.
כתלמיד בתיכון התלוננו מוריו שמחברותיו ריקות והיה נוהג לקרוא את התשובות לשיעורי הבית מהראש. באחת הפעמים אמר עופר למורה הכועסת: "מה את רוצה שהחומר יהיה במחברת או בראש?" הכי אהב ללמוד תנ"ך והיסטוריה. כמו כן אהב מאוד ללמוד שפות, ולמד אנגלית, צרפתית כשערבית למד באופן עצמי מחוברות שקנתה לו אמו.
עופר מאוד אהב לקרוא אנציקלופדיות ובעיקר "טיים לייף" ואת האנציקלופדיה העברית. הוא התעניין מאוד ברפואת נשים. הוא אמר לאחיו כי הוא היה רוצה לעזור לנשים כי החיים שלהן קשים ואף אחד לא מתעניין בחיים שלהן. הוא חשב רבות על רפואת נשים. הוא טען שהנשים מסכנות כי הן סובלות.
בין יתר תחביביו אהב לרקום ולצייר. אמו לימדה אותו מגיל צעיר לרקום והיתה לו סבלנות רבה בשביל זה. הוא גם ידע לסרוג.
בזמן לימודיו בתיכון נהג עופר גם להתנדב למשמר האזרחי. הוא יצא למטווחים והרבה לצאת לשמירות. עופר היה גם ידוע בזיקתו לדת. הוא נהג ללכת כל יום לבית הכנסת לתפילת שחרית והניח תפילין. ובמיוחד אהב לבקר בבית הכנסת בחגים ובשבתות.
אחת התוכניות של עופר ואחיו שלא התממשה היתה לרכוש את "גבעת האהבה" בדרך מראש פינה לצפת המשקיפה על כל אזור הצפון. לאחר שירותם הצבאי תכננו השנים להקים עמותה וליצור שם מקום מפגש לבני כל הדתות בעולם.
בשנת לימודיו האחרונה בתיכון החליט עופר להקדים את הגיוס לצבא בשישה חודשים ויצא לשל"ת (שירות ללא תשלום). את הבגרות חשב להשלים מאוחר יותר כשהוא נהג לטעון כי אפשר ללמוד את כל ארבע השנים בתיכון בשלושה חודשים, ושסתם מבזבזים לנו את הזמן. הוא גם טען כי מערכת החינוך צריכה להתאים את עצמה לתלמידים ולא שהתלמידים יתאימו עצמם למסגרת. הוא חשב שאי אפשר כמו עדר לקחת את כולם למסלול אחד, כל אחד צריך לזרום במסלול שלו. וכך כחצי שנה לפני השירות הצבאי יצא עופר עם הגרעין של תנועת הצופים לראש הנקרה. אך במסגרת לא מתאימה לו. הוא טען כי שעמם לו ואז התגייס לצבא.
לפני שירותו הצבאי נהג עופר לומר כי הוא שואף להיות באחד הימים רמטכ"ל של צה"ל. הוא שאף לקריירה צבאית ולכן רצה להתגייס לצנחנים. ב-19 באוגוסט 1984 התגייס לצבא, אבל בגלל בעיה של מכסות לא התקבל ליחידה בה רצה וחייבו אותו להצטרף לחיל ההנדסה. בהתחלה סירב ללכת להנדסה אבל אחר כך החליט שגם במסגרת יחידה זאת יוכל להגיע רחוק. משם תכנן להגיע לקורס קצינים. את השלב הראשון בטירונות עשה עופר במחנה עציון ליד ירושלים.
בעת שירותו הצבאי שוב בלט עופר בכושר הגופני המעולה שלו ובליצנות שלו שלעיתים המפקדים לא עמדו בה.
לאחר חודש וחצי בצבא לאחר סיום אימוניו במחנה הטירונים, בליל כ"ח באלול תשמ"ד (25.9.84) החליף חבר והוצב בעמדת ש"ג בשער המחנה. פליטת כדור קטלנית שלא מנשקו שלו שמה קץ לחייו. בן 18 וחצי שנים היה במותו. השאיר אחריו אם ואח.
מפקד יחידתו כתב במכתב תנחומים לאמו: "נסיבות המקרה המצער היו בשעה שעופר עמד על המשמר במחנה בעמדת השער, כדי להחליף חבר שהלך לקבל את השי לראש השנה. כנראה נפלטה יריה ששמה קץ לחייו. למרות שהותו הקצרה בבסיס עופר נתגלה כעוזר לחבריו, בין המובילים במחלקה כאשר בשעות הקשות ידע לעודד ולהרגיע את חבריו, בייחוד בעזרת חוש ההומור המפותח שלו. בשל תכונות אלו ותכונה נוספת שהקנית לו את כאם בבית, עופר היה מיועד לתפקיד פיקודי במסלול הצבאי, אך הגורל גדע את הכוונות. כמפקד יחידה מרגיש אני צער עמוק על אובדנו של עופר, שהיה חייל כאח לי ככל החיילים האחרים בבסיס".