טוראי שחר הלפר ז"ל

קורות חיים

כשהיה בן שנה, עברה המשפחה לירושלים, וכשמלאו לו עשר, עברו למבשרת ציון. אמו של שחר מתארת אותו כילד פעלתני ואנרגטי, שאוהב להשתובב ועם זאת בעל סבלנות וריכוז, שניכרו בו כבר מגיל צעיר.

הוא בלט ביכולת ההקשבה לסיפורים שסיפרו לו, בפזלים שהרכיב ובמשחקי החשיבה שריתקו אותו החל מילדותו והמשיכו לעמוד במרכז עולמו, גם כנער.

שחר החל את מסלול לימודיו בבית הספר המסורתי "פרנקל" בגבעה הצרפתית, בו מלמדים ברוח ערכי היהדות. לימודי הדת קסמו לו פחות, אך החברה מצאה חן בעיניו.

בכיתה ג' הצטרף שחר, לאחר שורת מבחנים, לבית הספר "אופק" לילדים מחוננים בירושלים. שחר פרח במסגרת מעניינת ומהנה זו. הוא הרחיב אופקיו במסגרת חוגי נוער שוחר מדע באוניברסיטה, בהם למד והשתלם באסטרופיסיקה ובאלקטרוניקה.

במבשרת למד בחטיבת הביניים, והמשיך את לימודיו בבית הספר התיכון שליד האוניברסיטה בירושלים, שם בחר ללמוד מתמטיקה וביולוגיה כמקצועות מורחבים.

כזה היה שחר, מצד אחד איש רוח ומדע, ומצד שני איש רעים להתרועע - ילד שמח שחבריו בטחו בו. כפי שכתבו בספר המחזור:

"תמיד חבר מעולה ואדם שאפשר לסמוך עליו כשצריך עזרה".



שחר היה ילד רגיש מאד, מקרין חום רב ומשפחתי במיוחד, טיולי המשפחה והבילויים המשותפים היו אהובים עליו.

בד בבד עם ההשקעה בכישוריו השכליים, השקיע שחר בפיתוח כישוריו הפיסיים. שנים רבות עסק בג'ודו ומאוחר יותר גילה את ספורט ה"הישרדות". הוא הקפיד על האימונים הרבים הכרוכים בהתמקצעות בתחום זה, ויצא גם למחנות קיץ. המאמצים השתלמו, ושחר זכה לדרגת חגורה חומה, הנחשבת כשלב גבוה וכהישג מתקדם.

בסוף כתה י"א עבר שחר קורס צלילה וקיבל תעודת צוללן מוסמך (שני כוכבים). בשבוע שלפני הגיוס ירד עם חבר לאילת ומשם המשיכו לבילוי של צלילה בחופי סיני.

עולם נוסף שבנה לעצמו, ביחד עם קבוצה של חברים טובים, היה עולם המשחקים של "מבוכים ודרקונים". למשחקי המחשבה והטקטיקה עם חבריו הקדיש זמן רב: לתכנון המשחק, לבניית האסטרטגיות והדמויות.

חבריו של שחר מספרים, שבדמויות המופלאות שבנה במסגרת המשחק היה הרבה מאד מאופיו, מהרצינות שלו, וגם מהציניות ומחוש ההומור שלו.

שחר מאוד אהב כל מה שקשור במדע בדיוני, זכר עד לפרטי פרטים סרטים בנושא זה, ואף רכש לעצמו ספריה גדולה בנושא.

בסוף נובמבר 1994 התנדב שחר להנדסה קרבית. הוא ראה בשירות בחיל זה אתגר וחשב שהתחום הטכני יעניין אותו במיוחד. במהלך שירותו עבר שחר קורס קשרים שגרם לו הנאה רבה.

למרות שברי הליכה שהקשו עליו, התמודד באהבה עם הקשיים, המשיך להיות חדור מוטיבציה והרגיש בין חבריו החיילים רצוי ונחוץ.

שחר שאף לצאת לקורס קצינים ואף דיבר על שירות קבע בעתיד.

מפקדים וחברים מתארים את שחר כחבר אמיתי לנשק, שקט, רציני ופיקח, השואף להגיע לשלמות.

שחר נפל ביום י"א בסיוון תשנ"ה 9.6.1995, בעת מילוי תפקידו.

השאיר אחריו אחות - איריס, ואח - נעם.

שחר נטמן בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, עוד בטרם מלאו לו תשע עשרה שנה.



אחרי מותו כתב חברו עופר:



"יום שישי עם עלות השחר

אלוהים ברא את האדם.

יום שישי עם עלות השחר -

הכל שחר.



הוא ששחר לצדק

איך זה פתאום איך?



יום שישי עם עלות השחר

אלוהים נתן חיים



וירא כי הכל טוב - טוב מאוד,

אבל אין לו שחר לאותו יום שישי

כי לאחר השחר -

הכל שחר".



בשנת 1998 הוריו הנציחו את זכרו במוזיאון המדע ע"ש בלומפילד בירושלים, במיצג פעיל הנקרא - "דומה אבל שונה". מיצג זה היה חלק מתערוכה בנושא גנטיקה (תורשה), תחום שאהב והתעניין בו. בשנת 2003 הועבר המיצג למוזיאון האדם והחי, הנמצא בפארק הלאומי ברמת גן.



ביום השנה למותו, נזכרו חבריו הטובים של שחר באייזיק אסימוב, הסופר האהוב עליו, אשר בספרי המדע הבדיוני שכתב, המציא אפשרויות לחזות את העתיד ולחזור אל העבר - לו רק יכלו להמציא אפשרות כזאת עבור שחר.



יהי זכרו ברוך.