סמ"ר יוסף בוקיש ז"ל

קורות חיים

בן שרה ודוד. נולד ביום כ"ד באדר תשל"ז (14.3.1977) בבית החולים "השרון" בפתח תקווה. בן שלישי במשפחה בת ארבעה ילדים, אח לנעם, דן ואסף. שמו ניתן לו על שם סבו, אבי אביו. שמות הבנים תנ"כיים וכך גם שמו. יוסף היה כריזמטי והשפיע במעשיו ובדרכו השלווה, הענווה והחד משמעית, כיוסף מן התנ"ך.

מגיל צעיר גילה עניין רב בבעלי-חיים והמשפחה החליטה להעתיק מגוריה למושב השיתופי כפר-חיטים, שם עברה עליו ילדותו. יוסף החל את לימודיו בבית החינוך המשותף בקיבוץ דגניה א', ובבית הקים פינת חי לתפארת. יוסף היה חובב טבע מושבע, אסף חיות וגידלן, דאג לנקיון הסביבה והיה נאמן ניקיון באמצעות המשרד לאיכות הסביבה, חבר באגודת נאמני בעלי-החיים וכמובן חבר של קבע בחברה להגנת הטבע. כשהיה בכתה ו' עברה המשפחה לטבריה לתקופת מה, שם המשיך לימודיו בבית הספר היסודי "כינר" שבעיר, וגידל ברווזים בכלוב תלוי במרפסת.

בהיותו בן שתיים-עשרה עבד עם אמו בחנות לחומרי יצירה ומלאכת יד שפתחה ועזר לה בכל כמו היה "מנהל קטן".

כילד יצירתי אהב לפרק דברים כדי לבחון כיצד הם בנויים, ובהמשך לקח על עצמו לתקן כל דבר שהתקלקל או נשבר בבית.

כשהחל לימודיו בכתה ח', קיבל אביו עבודה בבית-ספר שדה "הר-מירון" ויוסף התלהב מאוד מן המקום, בו עברה עליו תקופת התבגרותו. שם הקים פינת חי, ואף הכין ערכת צבע לסימון שבילים ברחבי הארץ, בה משתמשים עד היום. יוסף הכיר כל פינה בהר וידע לפתור כל בעיה, אם בתחום החשמל, החימום, מפתחות ועוד. באותה תקופה ליווה את בניית בית המשפחה בגבעת-אבני, צילם ותיעד כל שלב בבניית הבית.

את לימודיו סיים יוסף במגמה טכנולוגית בבית-הספר התיכון מקיף אורט על שם אנה פרנק שבקיבוץ סאסא ובמקביל ללימודיו בכיתה י"ב עבד ברשות שמורות הטבע.

מוריו מבית-הספר התיכון מספרים שהיה לו מעמד מיוחד בקרב חבריו לכתה שרחשו לו כבוד רב. הוא היה המצפון של הכתה. השקט שלו גרם לחבריו להקשיב לו ולחבב אותו. כלפי המורים נהג בכבוד ובהגינות, וכאשר היה צורך להעיר להם, מצא את הדרך לעשות זאת בעדינות ותקיפות, שהביאו אותם להתחשב בהערותיו.

יוסף היה לנער חייכן ואופטימי, בעל שלוות נפש, שטוב ליבו ואהבתו לבריות ולחיות ולכל הסובב אותו שבו כל לב וגרמו לרבים ממכריו להגדירו כ"פרח לב הזהב", כינוי שנתן לו דודו, יגאל גיא.

יוסף היה קשור מאוד לבני משפחתו הקרובה והמורחבת, אהב לטייל איתם, ארגן והדריך טיולים ובילויים בחיק הטבע וערבי שירה משפחתיים בהם שר וניגן במפוחית. את ההשראה ללימודי הנגינה במפוחית שאב מן האוירה הפסטורלית בטבע, הוא החל ללמוד בכוחות עצמו והוסיף ולמד שנה אצל מורה ובכל סוף שבוע היתה בבית תזמורת עליזה - אורגן, חליל ומפוחית.

יוסף ניסח את ה"אני מאמין" שלו במילים הבאות: "כל דבר אותו אתה עושה, עשה כמקצוען. כל דבר לאמות מידה מקצועיות. אם תתיחס בחובבנות לפעילות בה אתה עוסק, יהיו לך בסופו של דבר חיים חובבניים. לא יהיה לך סיפוק מאחר ולא יהיה ייצור אמיתי בו תוכל להתגאות. אמץ לעצמך את הגישה שכל דבר אותו אתה עושה, אתה עושה כמקצוען והרם את עצמך לרמה מקצועית בתחום זה. לעולם אל תיתן שיאמרו אודותייך שחיית חיי חובבן! מקצוענים רואים מצבים ומטפלים במה שהם רואים, הם אינם מדשדשים כחובבנים. אז למד זאת כשיעור הראשון בחיים. היחידים שמצליחים בכל תחום, כולל בחיים עצמם, הם אלה שיש להם נקודת מבט מקצועית אשר הופכים עצמם למקצועיים והם אכן מקצוענים".

עם סיום לימודיו התיכוניים, נכנסה המשפחה אל הבית שהקימה בגבעת-אבני ויוסף עזר בהעברה, הקים גדר מסביב לחצר, בנה מחסן ודאג למעט החיות שעברו עם המשפחה. הוא דאג לגינון, להשקייה ולא שכח גם את הבית פנימה ועשה כמיטב יכולתו בטרם התגייס לצבא.

בשלהי חודש נובמבר 1995 התגייס יוסף לצה"ל ושירת בחיל-ההנדסה. ביצע מסלול מלא של שנה בפלוגה המחזורית וסיים את המסלול בהצטיינות. יוסף היה גאה מאוד בחיל ואהב את שירותו. הוא החל כלוחם מסלול, עבר אימון פלס 6 בגדוד ושימש כסמב"ץ בקו בית-לחם במסגרת פלוגה מחזורית. בנובמבר 1996 עבר למחלקת הקשר כקשר. עבר קורס פלסי ומש"קי קשר והפך לסמל מחלקת קשר גדודית לאור הצטיינותו ותרומתו. לאור הישגיו במחלקת הקשר הוחלט להעבירו לתפקיד קשר סמג"ד. בתפקיד זה שירת שמונה חודשים. בחודש נובמבר 1997 התעתד להיות קשר מג"ד. מפקדיו תיארו אותו כחייל מצויין, מקצועי, אחראי וצנוע, בעל מוטיבציה גבוהה, אשר ביצע את תפקידו בצורה טובה מאוד. חייל מסור שתרם מנסיונו ומילא את תפקידו במיומנות. שימש דוגמא אישית לחבריו, ובלט בערכי הציונות ואהבת הארץ. נשא בכיסו בכל עת את דגל ישראל והמנון התקווה. הרבה לטייל בכל חלקי הארץ, חובב טבע ובעלי-חיים. יוסף ביצע את כל המוטל עליו ואף מעבר לכך על הצד הטוב ביותר. לאור כשרונו, יוזמתו המרובה ורמת החיילות הגבוהה שהפגין, הוחלט למנותו לקשר מג"ד, תפקיד הדורש אחריות הנדרשת בדרך כלל ממפקדים בלבד. בתקופה הקצרה בה היה יוסף חלק ממפקדת הגדוד, הוכיח כי ההחלטה הייתה נכונה. היה חייל משכמו ומעלה, מסור לעבודה ולחבריו.

יוסף נפל בעת שירותו, בתאונת דרכים שארעה ביום כ' בתמוז תשנ"ז (25.7.1997) בסמוך לצומת פוריה מכיוון טבריה, והוא בן עשרים. באותה תאונה נפצע אחיו, נעם, באורח קשה. יוסף הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין בגבעת-אבני. הותיר הורים ושלושה אחים. יוסף הועלה לדרגת סמל ראשון לאחר נפילתו.

משפחתו הוציאה לאור ספר זיכרון המאגד דברים שכתבו בני המשפחה וקטעים מיומנו של יוסף.

יוסף אהב את השיר "שתישאר צעיר לנצח" וכך הוא יישאר.

מפקד הגדוד בו שירת יוסף כתב למשפחה: "יוסף היה חייל במחלקת הקשר הגדודית וכחודש ימים לפני מותו החלטתי להעבירו לחוליית הפיקוד כקשר סגן מפקד הגדוד. יוסף היה ראוי לתפקיד משום שמצאנו בו אני, מפקדו הישיר, קצין הקשר וסגן מפקד הגדוד, תכונות חיוביות רבות. יוסף היה אחראי, מקצועי, צנוע, אהוד על חבריו וביצע תפקידו מתוך השקעה ואכפתיות. מזגו הטוב הקרין על סביבתו הקרובה והשרה אופטימיות על הבאים עימו במגע. בזכות תכונותיו אלו תכננו להעבירו בחודש נובמבר השנה לתפקד כקשר מפקד הגדוד. בצער רב ובתדהמה קיבלנו את ההודעה על מותו בתאונת דרכים, כששהה בחופשה בביתו. גדוד "המחץ" איבד את אחד מטובי לוחמיו, חייל שהיה ראוי לכל ציון של מופת".

רעיה לביא כתבה את השיר "שליחי האל" לזכרו של יוסף, השיר המשרטט קווים לדמותו:

"שליח האל ירד אל הארץ / ללמדנו, בני האדם, / מהי אהבה. / אהבת בעלי חיים - מצ'ינצ'ילה ועד כלב, / אהבת הטבע - גשם ושמש, בוקר וערב, / אהבת הטיולים - מצפון עד דרום בכל הדרכים, / אהבת החברה - מאורחים זרים עד הורים ואחים. / שליח האל ירד אל הארץ / ללמדנו, בני האדם, / מהי שלמות. / שלמות הביצוע - מההתחלה עד הסוף עם כל הלב, / שלמות הרגש - מצחוק מתגלגל עד דמעות של כאב, / שלמות האדם - דמות האדם שכולם רוצים להיות כמוהו, / שלמות הכשרון - יכולת לעשות סדר מתוהו ובוהו. / שליח האל ירד אל הארץ / ללמדנו, בני האדם, / מהי אהבה ומהי שלמות. / שליח האל חזר לשמים / אהוב על הכל ומושלם בגופו ובנפשו, / למען ידעו כולם - / כי היה שליח האל".

המשורר אלי רוה כתב את השיר "קושיות במותך" שלזכרו של יוסף:

"יש מלאכים רבים שם למעלה / רבים מדי ספור / שמארחים לך לחברה / בכל דור ודור. / אז למה אלוהים, למה / לא המתנת בסבלנות / ומהרת, כל-כך מהרת / לקטוף את פרח התמימות? / את הפרח היפה הזה / מלאך תמים שכזה / עם דוק הילדות? / את הנער שאהב את הטבע / ושבילים ברא ברגליו / מצא נתיבים אל בעלי החיים / במבט אוהב, משקלו כזהב. / למה עצרת את פעימת לבו / ואת ידיו שהיו מושטות / לכל נזקק, לכל תוהה / למה עצרת את מפעל חייו באיבו / אלוהים, האם אף פעם אינך טועה? למה אלוהים, למה, לא המתנת בסבלנות / ומהרת, כל-כך מהרת / לקטוף את הפרח הזה, היפה הזה / את פרח התמימות?!".