טוראי רועי חסן ז"ל

קורות חיים

המאפיין את רועי ז"ל היה החיוך בזוית פיו. חיוך שובה לב, שעיטר את פניו המחוטבים, ולחיוך זה נלווה מבט חמים המביע את שמחת החיים הבלתי נדלית שפעפעה בו בדרך קבע, ובשמחה זו הוא הטיב בכשרון רב, להדביק את כל הסובבים אותו, את בני הבית, את בני המשפחה המורחבת בכלל ובעיקר את חבריו שעבורם הוא היווה דמות מובילה ומרכזית.

חבריו הקרובים הממאנים לעכל את חסרונו הצורב של רועי ז"ל אינם פוסקים מלפקוד את בית ההורים במוצאי שבתות, בחופשותיהם מן הצבא ובחגים, הם נתלים בכל פיסת זיכרון כדי לא לאבד את הקשר המיוחד שחשו ועדיין חשים הם כלפיו.

רועי, לדאבת כולם, איננו פיזית, אך זכרונו ממשיך לפעפע בליבותיהם ובנפשותיהם של רבים כל כך שהכירוהו והתוודעו למעלותיו הייחודיות. כי רועי היה נער יפה תואר בחיצוניותו ויפה נפש בפנימיותו, בעל סבלנות אין קץ, הנוהג בהתחשבות, אדיבות, נימוס וכבוד כלפי כל אנוש איתו הוא בא במגע, בין אם מבוגר הוא ובין אם הוא ילד. הוא ידע לנהוג בכובד ראש ובעומק כשנדרש ולא חסך מעצמו להשתטות כילד במקום שנתאפשר הדבר.

חכם, שנון, חד ומפולפל מאין כמוהו ומה הפלא שבבגרות בגמרא קיבל ציון 100?!

רועי ז"ל נולד בשנת 1979 ברעננה, בנם של אתי ומשה למשפחת חסן המוכרת מאוד ברעננה, הוא למד בביה"ס ממלכתי דתי "יבנה", המשיך בישיבת "בני עקיבא" וסיים את לימודיו התיכוניים בתיכון "אמי"ת רננים".

אח"כ גוייס לחיל הנדסה קרבית, ולמרות הזמן המועט בו הספיק לשהות בחיל הוא הותיר שם את רישומו העז.

מפקדו ספד לו: "טוראי רועי ז"ל, היה אחד החיילים הבולטים במחלקה מבחינה מקצועית וחברתית, התנדב רבות ותרם רבות לגיבוש המחלקה".



רועי ז"ל, נתלש מחיינו בשיא פריחת נעוריו והוא בן 19 בלבד. ידה האכזרית של מאכלת הכבישים קטעה את חייו הקצרים ויחד איתם את שמחת החיים של כל באי סביבתו הקרובה.

בלתי אפשרי להתעלם מהלוויתו של רועי ז"ל, אשר לדעת כל אנשי רעננה היתה אירוע יוצא דופן ומיוחד, בעיקר בשל כמות האנשים העצומה שהגיעו מבית ומבחוץ כדי להביע את השתתפותם בגודל הצער והכאב, שהמיט אסון זה על כל שומעיו.

זרם האנשים האדיר שנטל חלק בהלוויה השתרך בשעה מאוחרת בלילה (כאשר הרחובות ובית העלמין היו מוארים כבאור יום), באיפוק ובדממה מחרידה המביעה את גודל ההלם מן הבשורה המרה. ומה שנותר ממפעל חייו הקצרים של רועי היא אותה מצבה דוממת שממנה נשמעת זעקת חסרונו. מצבה אותה פוקדים ללא הרף חבריו ובני משפחתו הרוצים להתרפק על הזכרונות הקושרים אותו אליהם.

יום אחד, אקראי, מצאה אתי, האם, שיר שהונח על המצבה בעילום שם, המביע את רחשי כל אלה החסרים אותו כל כך.



המלאך

המלאך שהלך מעמנו

המלאך שמזמן לא איתנו

ההוא שבילה פה מעט שנים

נמצא עכשיו בין מלאכים ואלוהים.



המלאך שהיה, עכשיו הוא הלך

ואנו כאן רק עם זיכרון שנמשך.



המלאך התמיר שהתמיד להאיר,

כבה לו פתאום מבלי שנבין.



אז אם יום אחד תפגשו אחד תמיר, יפה ומוצלח

אחד שכל כולו רק אור כה זך,

תדעו שזהו אותו

המלאך.



יהי זכרו ברוך.