קורות חיים
סרן איל סלע ז"ל, בן אורה ואילן, נולד ב-כ"ד בתמוז תשכ"ב, 26.7.1962, ברחובות. למד בבית הספר היסודי "שפרינצק", המשיך לחטיבת הביניים "קציר" וסיים את לימודיו בתיכון "אורט" ברחובות במגמת אלקטרוניקה עם בגרות מלאה. חלק משנות הלימודים עברו על אייל בחו"ל עם משפחתו במסגרת שנות שבתון שאביו יצא אליהן.
בנערותו היה חבר בגדנ"ע והשתתף בחוג קליעה במועדון חבצלת שם היה קלע מצטיין. ב-1978 הגיע בתחרות קליעה ארצית ברובה M-16 למקום שלישי ארצי.
בתחילת נובמבר 1980 התגייס איל לצה"ל ושירת בחיל הנדסה הקרבית. עבר קורס מכ"ים, קורס צניחה ובאזרחות עבר קורס צלילה. בשנת 1982 החל קורס קצינים. לקראת סיום הקורס פרצה מלחמת שלום הגליל. איל עם חברים נוספים נשלחו למלחמה בלבנון ואת דרגות סגן המשנה קבלו בדרכם למלחמה בלבנון. הוא שירת כמפקד מחלקה ובהמשך כמדריך בהשלמה חילית של קורס קציני הנדסה. בנובמבר 1984 סיים את שירות הקבע בצה"ל. במהלך השנים בהן שירת במילואים עבר קורס מפקדי פלוגות והועלה לדרגת סרן.
לאחר שהשתחרר עבד איל בעבודות שונות וחסך כסף למסע חלומותיו בעולם. את מסע הנדודים החל בהודו, נפאל ובורמה, המשיך לאוסטרליה ולמזרח הרחוק ומשם לדרום אמריקה ולארצות הברית. במהלך הטיול שנמשך למעלה משנה, הצליח גם לעבוד בארצות הברית וכך מימן את המשך המסע. "במסעותיו בעולם עמד מספר פעמים בפני מצבים בעייתיים ואף בסכנת חיים", סיפר אביו של איל, "אך הודות לתושייתו, לתכונותיו החברתיות ולגישתו הבלתי אמצעית לאנשים, יצא מהם ללא כל פגע".
לאייל היו מספר תחביבים: אסף בולים אותם סידר לפי נושאים. במשחק שח שיחק ברמה מקצועית וניצל רגעי הפנאי למשחק זה בו התמיד אם עם שחקנו השח דגרינץ וילז בניו יורק או בשירות המילואים. אהב לצלם והתמקד בנופים ובני-אדם. קלט את דמויות הכפריים באזורי הטיול שטייל כמו בהודו, נפאל, בורמה ודרום אמריקה. רגישותו הרבה לזולת, להופעה היחודית רלאוטנטיות הונצחה בצורה אומנותית ורגישה.
למד קוסמות בניו-יורק והשתמש בתחביבו זה בו העמיק והרחיב ידיעותיו וכישוריו באמצעות ספרי קוסמות שרכש. איל השתמש בתחביב זה לתקשורת בלתי אמצעית עם סביבתו, כישורים שסייעו לו ביצירת תקשורת עם האוכלוסיות אותם פגש במהלך טיוליו, הוא השתמש בקסמיו לרתק את הילדים ולבדר את חבריו במסגרות השונות. החיילים בצבא קראו לו "הקוסם"...
היתה לאיל להיטות, סקרנות וחקרנות להכיר את צפונות העולם והארץ. הוא טייל ברחבי העולם, הכיר אוכלוסיות מגוונות, התנסה בעבודות כמו תובלה, ודיג סרטנים בספינה ששטה לאלסקה. לטיולים בארץ סחף את חבריו ובני משפחתו.
איל אחראי ויצירתי, היווה משענת בטוחה לכל חבריו ומכריו.
החיילים ששרתו עמו בצבא סיפרו שתמיד העדיפו לצאת עמו לפעולות או לביצוע תפקידים כי איל תמיד נסך בהם בטחון, התמצא במשימות ובנוסף תמיד ידע לספר סיפורים מרתקים ומעניינים ובצורה מאוד עסיסית אשר גרמו להם לחוש הם נמצאים עם איל במקום הסיפור.
בארצות הברית פגש איל את נעמי, בת קיבוץ כיסופים. השניים נישאו בארץ ואחר כך גרו בארצות הברית כשנתיים ועבדו כנהגי משאיות (סמיטריילר). בשובם לארץ קנו בית במושב ניר בנים אשר בחבל לכיש. עד מהרה השתלבו בחיי המושב, בפעילויות החברתיות ובתורנויות. בשנת 1993 נולד הבן ניצן, כעבור שלוש שנים, בשנת 1996 נולדה הבת יובל ובשנת 1999 נולדה זהר. על דמותו של איל כאב סיפר חבר המושב: "היותך אבא אכן היה חלק מרכזי בך. אבא נוכח, אבא מפנק שקרוב לילדיו, אבא שבסבלנות רבה מוצא את הדרך הייחודית אל כל אחד מהם. אבא מלא מרץ: מטייל, משחק, בונה מתקנים בחצר, שיודע אפילו לעשות קסמים ולזכות בהערצתם של כל החברים של ילדיו".
איל גילה מסירות מוחלטת למשפחתו וגם לחבריו הרבים, אותם רכש בקלות רבה. הוא היה החבר הטוב ביותר שיכול להיות - תמיד מחייך ומושיט יד. בחיוכו הקרין טוב לב ושובבות, תכונה שהיתה טבועה בו מילדות ואשר גרמה לכולם לרצות בקרבתו במסעותיו.
עבודתו כאיש מכירות נגזרה מכישרונו הטבעי לתפקיד. תקופה מסוימת עבד בחברות "עלית" ו"יורוקום" ובשנת 1998 הצטרף לחברת התקשורת "פרטנר-אורנג'" עם הקמתה, כמנהל אזור ירושלים והדרום בחטיבת המכירות העסקיות. איל ניחן בכושר שכנוע שלא ניתן לעמוד בפניו; תמיד חתר ללא לאות לעסקה הטובה ביותר תוך הקפדה על יושר, הגינות, רצינות, מקצועיות ומבלי לפתות את לקוחותיו בהבטחות שווא. הוא הצליח מאוד בעבודתו ותחת ניהולו הצליח הצוות לצרף לקוחות חשובים.
ביום 21.10.2001 נקרא איל לשירות מילואים באזור שכם. תפקידו כמפקד מחלקה היה לדאוג לכך שהסגר על שכם יישמר. בהיותו אידיאליסט ובעל תודעת שלמות ביצע גם משימה זו בנחישות באומרו: "תפקידנו לדאוג שהסגר יישמר וכן תהיה זו המשימה ומשימה מבצעית על הצד הטוב ביותר האפשרי". איל היה הומניסט בכל רמ"ח אבריו. סבלם של הפלסטינים נגע ללבו. הוא דרש שלא לפגוע בכבודו של האדם המנסה לצאת ולחפש פרנסה למשפחתו.
ביום כ' בחשוון תשס"ב (6.11.2001) נפל איל בפעילות מבצעית ליד הכפר תל, באזור שכם, במסגרת שירותו במילואים. "איל יצא עם שלושה מחייליו למשימה מבצעית", סיפר מפקדו, אל"מ מוטי. "מטרת המשימה היתה לחסום דרכי הגעה של מחבלים אל ציר 'עוקף שכם' ולאבטח את האזור. איל וחבריו איתרו חוליית מחבלים ונעו לכיוונה, כשאיל מוביל את הכוח. במהלך חילופי האש נהרג איל".
בן שלושים-ותשע בנפלו. איל הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בניר בנים. הותיר אישה, בן ושתי בנות, הורים ושתי אחיות טלי ורוני.
ספד לו מפקדו: "איל היה קצין מצטיין, מלא מרץ ושמחת חיים, אחד מעמודי התווך של הפלוגה. מותו הותיר בלבנו חלל שאינו ניתן למילוי. בדרכו סימן לנו איל נתיב לצעוד בו ומחויבות למלא. במותו ציווה לנו את החיים".
כתבו החברים מהמושב: "חיוך רחב ועיניים בורקות, לב חם ואוהב, ידיים זריזות, מחשבה חריפה, קריצה בזווית העין - כך נזכור אותך... ורק אתמול, היית בה קרוב, מרחק של נגיעה. ומי חשב ומי ידע - שזה פרידה".
חברת "פרטנר", בה עבד אלי, קראה למרכז השירות לטלפונים סלולרים על שמו - "בית איל". בטקס קריאת השם אמר אביו: "מעשה של פיתוח, של קידום, של שיפור המקצועיות, של עשייה בדרך הטובה ביותר, היא הדרך הנכונה לשמר את זכרו. תודה לכם, שהשכלתם להתאים את שימור זכרו של איל לדרך שחי בה".
חבריו לפלוגה של איל הפיקו, בשיתוף הרעיה נעמי, סרט לזכרו, המנציח את חייו ואת דרכו.