סגן גד גדי מן-אל ז"ל

קורות חיים

גדי נולד ברמת גן, בה עשה את מרבית שנותיו. כבר כילד ניכרו בגדי תכונות מנהיגות שאופיינו באמביציה, עקשנות ורצון להוביל, לשנות ולתרום.

בבית הספר היסודי "מורדי הגטאות" ובהמשך בתיכון "בליך", היו לגדי חברים רבים שליוו אותו במהלך חייו מהגן ועד לשרות הצבאי. מן חבורה מלוכדת, אוהבת ומעריצה.

בהיותו בכיתה ב' התאמן גדי בחוג קרטה בשיטת הקיוקו-שנקאי (אומנות לחימה מזרחית). בעקשנותו, בהתמדה ובמוטיבציה ללא גבולות, זכה גדי בתחרות ארצית לבני גילו במקום השני, כל זאת למרות מימדי גופו הקטנים.

גדי או גדוש, בפי חברים קרובים ובני משפחה, היה בעל צמאון אדיר לדעת, להעמיק ולקרוא. הוא אהב הסטוריה והצטיין בה. הוא היה מכור לתולדות המשטרים הקומוניסטיים ולתפיסה הסוציאליסטית. אהב וידע על ההסטוריה של עם ישראל, הציונות ותקומת ישראל בארצו.

הערצתו למנהיגים כמו צ'רצ'יל, לנין, בן גוריון ואחרים, הביאו אותו להקים את המדינה האידיאלית "גדילנד", בה משולבים ערכי מוסר וצדק, שויון ואהבה יחד עם הצטיינות והשגיות. גדי כתב על חזון מדינתו גדילנד, הדפיס סמל, צייר דגל, כתב חוקה ולחבריו אלו, אותם מצא ראויים (התנהגות, צניעות, עזרה לזולת ולחברה ועוד) העניק תעודת תושב או מינוי לתפקיד בכיר (שרת החוץ, החינוך ועוד).

חוש הצדק, הכריזמה, הידע בהסטוריה ובפוליטיקה, היקנו לו מעמד מיוחד בבית הספר "בליך" שם היה פעיל במועצת התלמידים. כשגדי חשב שנעשה עוול, הוא לא חסך ואפילו איים ב"מהפכה" כנגד מנהל בית הספר, כשזה שינה את התקנון בלי שיתוף התלמידים.

גדי אהב מאוד את שנותיו בבית הספר "בליך". הם היו עבורו שנות פריחה, גיבוש וביטוי עצמי. כנכד לסב ניצול שואה, הושפע גדי רבות מסיפור הסב ומ"מסע החיים" בפולין. דברים שחזקו בו את האמונה וההכרה לזכותינו על הארץ.

גדי מתגייס לצבא. כאן הוא כבר גד. ברוח עקרונותיו הוא רוצה לתרום, לעשות, לחוות ולשנות. הוא משרת ביחידת האב"כ של הנדסה קרבית, עובר מסלול הכשרה בן עשרה חודשים, בו הוא עובר מסכת קשיים ומשלם לא פעם אחת על רגישותו לעוולות, לחוסר צדק ולבינוניות.

בסוף המסלול עבר גד קורס מ"כים ומיד אחר כך נשלח לבה"ד 1 לקורס קציני יבשה. בתקופה זו ועד בסמוך לסיום המסלול עם טירוניו היא תקופת האושר הגדול של גד. "אבא" - היה אומר - "אין לך מושג עד כמה אני אוהב את הצבא", "המחלקה שלי נבחרה כמחלקה מצטיינת בפלוגה" - היה מתגאה.

כדרכו של גדי לשנות, לעשות טוב יותר, לא לוותר, להתעקש על הצורך להיות מצויינים. בדיבורו הישיר, החוצפני והנוקשה לעיתים, תו שהוא "רב עם כל העולם" למען חייליו, מטפח גדי את חייליו למחלקה מגובשת ומצוינת בדרך של נוקשות עם דאגה, הקפדה ומקצוענות כשהכל עטוף בחינוך לציונות, לאהבת הארץ, ההסטוריה שלה והדגשת זכותינו כאן.

"ציונות ומצויינות" זו היתה תמצית דרכו כמפקד. קצרה היריעה מלספר את שסיפרו עליו חייליו ומפקדיו: על שעות שינה בודדות במשך שבועות "כי עדיין יש מה לעשות". על עוד תרגיל ועוד מטווח ועוד אימון, כדי ש"אנחנו נהיה לא הכי טובים, נהיה מצויינים". על יחס אבהי ודואג לחייליו. על קשר עם הורים דואגים. על מתן יחס אישי לכל חייל בפלוגה. על תמיכה וטיפוח חלשים ועזרה בפתרון מצוקותיהם ועל גאוות יחידה שיצק בחייליו.

גד הוצב כבר לתפקיד חדש ונחשב. שלושה ימים לפני תום המסלול, כשהוא לא זוכה להעניק לחייליו (ילדיו, כפי שכינה אותם בספר גמר המסלול) את סיכת הלוחם, נהרג גדי בתאונת נשק.

חייליו נשבעו על קברו להמשיך את דרכו, ברוח החינוך שטבע בהם, ברוח אהבת הארץ, "ציונות ומצויינות" והרבה אנושיות.