סרן מרדכי רחמים מירילשוילי ז"ל

קורות חיים

מרדכי, שנקרא על שם דודו שנפטר בגיל צעיר, היה בן זקונים למשפחה בת שלושה ילדים. נולד באשדוד. הוא היה תינוק שמנמן וחייכן וילד שובב. הוא למד בבי"ס "מגינים" ואחר כך במקיף א' במסלול מוגבר למחשבים ותורה שבע"פ. מרדכי היה אהוב על המורים והתלמידים ובלט כתלמיד דתי במקיף חילוני, שהסתדר יפה ואף סחף אחרים בעקבותיו. רוב חבריו נהגו לקרוא לו מוטי כשם חיבה. הוא היה פעיל חברתית בבית הספר, השתתף במופעים שהתקיימו בו ולקח חלק פעיל בהתקנות הטכניות שהיו קשורות אליהם, בעיקר בחשמל. את לימודיו סיים בהצלחה, עם בגרות מלאה. במקביל ללימודיו שימש מרדכי כמדריך צעיר במתנ"ס "נווה יהונתן" ואף עזר בעסק המשפחתי.

מרדכי היה בחור חסון ונאה ובעל עיניים בורקות. הוא היה צנוע, בעל סבלנות רבה, טוב לב וחברותי מאוד. הוא ניחן בחוש הומור מפותח, תמיד היה מוקף בחברים, אהב לצחוק, וכמובן התמחה בלהצחיק את הסובבים אותו. צניעותו הייתה ידועה ברבים כמו גם סבלנותו וטוב לבו. בכל אשר עשה הצטיין, ובכל מקום שבו דרכה כף רגלו השאיר רושם חיובי.

בשעות הפנאי אהב מוטי מאוד לעסוק בספורט, ובלט בכל ענף שלקח בו חלק. הוא היה מיומן בעבדות הבית, אהב לבשל והיו לו ידי זהב. הוא תמיד הצליח לתקן בבית את כל מה שהתקלקל. היה לו כישרון גרפי ובעת שירותו הצבאי עיצב את סמל יחידתו ואת סמליהן של יחידות נוספות בצה"ל.

מרדכי אהב מאוד את החיים ואהב לשיר ולרקוד. הוא היה קשור מאוד לבני משפחתו, איתם היה לו קשר חם ואוהב. הודות למעלותיו הרבות ולצניעותו זכה להערצה של כל דמות אשר הכירה אותו. הוא המעיט לספר להוריו על הפעולות הצבאיות בהן השתתף כדי שלא להדאיגם.

בסוף לימודיו בתיכון נכתב עליו בספר המחזור: "מוטי בחור חזק, גדול אך עדין, בציור את כישוריו מפגין. להצחיק יודע את כולם, אחלה גבר הכי שבעולם." חברים רבים כתבו למוטי זיכרונות, אולי יותר מאשר לכל אחד אחר.

מרדכי התגייס לצה"ל בשנת 2000, הוצב לחיל הנדסה והמשיך בשירות בצבא הקבע. מאז הטירונות ובמהלך שירותו הצבאי בו מילא מגוון תפקידים, שהאחרון שבהם היה קצין הנדסה של חטיבת "מכבים", הצטיין בתפקידיו והיה עמוד התווך של יחידתו.

בשבתות שבהן היה חוזר מהצבא הביתה נהג לעזור למשפחתו בעסק המשפחתי.

מרדכי היה בעל כישורים של מנהיגות, ארגון וניהול, בעל מוסר עבודה גבוה, חרוץ ועצמאי ובעל משמעת עצמית. הוא היה לוחם מעולה וקצין למופת שביצע את משימותיו במסירות ובמקצועיות. הוא נהג בחייליו ברגישות יוצאת דופן ודאג להם כאב. בזכות הטיפול בהם, השתלבו החיילים הבודדים והחיילים הבעייתיים ביחידה ורבים מהם המשיכו לשרת בתפקידי פיקוד. מרדכי אף דאג לסביבתם הפיזית של חייליו ואירגן להם בבסיס, בין השאר, עציצים וטלוויזיה.

מוטי, שהאמין בצדקת הדרך, הקרין תחושת ביטחון על הסובבים אותו. הוא היה מסור לעבודה, כמו גם למשפחה, ואהב לסייע בכל עת שנתבקש. במהלך שירותו רקם מרדכי יחסים טובים עם עמיתיו ופיקודיו שראו בו דמות נערצת וראויה לחיקוי, והכל ביקשו את קרבתו.

חייו של מוטי נגדעו במהירות ובאופן בלתי נתפס. מיד לאחר חגיגת הנישואין של אחיו הלך לבדיקה, היות שלא חש בטוב. בדרכו הביתה התקשר הרופא הצבאי והזעיקו לבית החולים "קפלן". ביום המחרת הועבר מוטי לבית חולים "שיבא" שבתל השומר. לאחר ימים מספר התברר שמוטי סובל מווירוס שגורם למחלה נדירה - אנמיה אפלסטית. לאחר חודשיים וחצי, ביום כ"ח בטבת תשס"ה (9.1.2005), נפל מוטי בעת מילוי תפקידו והוא בן עשרים ושתיים וחצי. הוא הותיר אחריו הורים, אח ואחות. לאחר מותו הועלה לדרגת סרן. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי באשדוד.