קורות חיים
אור נולד ביום י"ט באב תשמ"ה (6.8.1985) בקיבוץ יד מרדכי, להוריו יונה ויוסי שחר. בשנת 1989 הצטרף אליו אחיו עופר וב-1992 השלימה אחותו שחף את המעגל המשפחתי.
ב-5.8.2006, בטרם עלות השחר על אדמתה הארורה של לבנון, נקטע מעגל האושר המשפחתי הזה ע"י פגיעת רסיס מרגמה קטלני שהיכה באוריק כשהוא עומד ב'פומה' שלו, ראשו מחוץ להגנת שריון הכלי והוא תר אחרי מקורות הירי של האויב.
אוריק אהובנו חי כל חייו בקיבוץ, שם עבר את כל שלבי מערכת החינוך מבית התינוקות ועד סוף כיתה י"ב. מערכת החינוך של יד מרדכי הדגישה את ערכי "הקיבוץ של פעם" - הרבה חופש, מעט פורמאליות, ערך השוויון בין בני האדם, ערכי טבע והיסטוריה של יד מרדכי ושל ארץ ישראל והרבה ציונות. על אלה הוסיפה אווירת הבית שעטפה את אור ואת אחיו - עופר האח האמצעי ושחף הצעירה ביותר, בהרבה חום ואהבה, הדגישה ערכי התחשבות בזולת והוגנות והעניקה הרבה מאד תשומת לב לפעלתנות בחיק הטבע ולחשיבותם של מועדים וחגים.
משם, מהקיבוץ, התגייס לצבא ממנו לא חזר.
אהבותיו הגדולות של אוריק בכל שנות נעוריו היו קריאת ספרים וראיית סרטים, בעיקר מתחומי הפנטסיה והדמיון וכן עיסוקי מחשב אותם למד בגיל צעיר מאד ובהם התמחה מאד עם השנים. גם מכשירי אלקטרוניקה אחרים מהתחום האור-קולי קסמו לו מאד. הוא רכש אחדים בכספי משכורתו הצבאית וחדרו בקיבוץ רק המתין לו לשנים רבות של הנאה באזרחות. החדר הזה - ריק עכשיו.
אור בגר והיה לאדם הגון, עדין ומתחשב, צנוע וביישן שאינו משתף בקלות אחרים ברגשותיו אבל משעה שהוא משתחרר הוא מתגלה כאיש חברה מלא הומור ושמחת חיים. נפשו חסרת המנוח וסקרנותו שאינה יודעת שובע באו לידי ביטוי במגוון רחב של עיסוקים החל מספרות וקולנוע, דרך פעילויות מחשבים למיניהן עבור לעיסוק נלהב בכדורגל ובטיפוח עקשני של כושר גופני וכלה בבילויים עם חברים באתרי בילוי שונים ברחבי הארץ. משיכתו לספרות וקולנוע לא מנעו ממנו מלפתח מיומנויות טכניות לא מבוטלות בתחום הפעלת מחשבים וא"כ במקצועות החיילות בצבא.
באוגוסט 2004 התגייס אור לצה"ל והחל את שירותו בחיל ההנדסה. הגיוס לצבא הפגיש את אור שלנו עם העולם שמחוץ לקיבוץ ועם חברים חדשים, איתם העביר את השירות הצבאי ועם חלקם גם יצא לפעולה האחרונה ממנה לא חזר. מבחינת מגעיו עם אנשים ונושאי התמחות מקצועית היטיבה עימו היציאה לצבא. ההיכרות עם אנשים חדשים ומציאות חדשה והחובה לעמוד בדרישות מקצועות החיילות חשפה לאט ובביטחון יכולות שהיו טמונות באור ומחכות לנביטה. למרות עדינותו, ביישנותו וצניעותו ולמרות מבנהו השברירי לכאורה, השתלב אוריק בחיי הצבא המחוספסים והתובעניים-פיזית ולאט ובהתמדה למד את 'מקצוע החיילות' להערכת חבריו ומפקדיו. אוריק גם חש מאוד בנוח בחברת הצעירים והצעירות שהכיר זה עתה. בחברתם למד להכיר ולאהוב את היציאה לבילויים, את הנאות החיים הפשוטות ואת הקשרים עם צעירים וצעירות בני גילו, מהם נרתע בגיל צעיר יותר בשל ביישנותו. צעירים אלה, כך למדנו לאחר מותו, ידעו להעריך את האור הטמון בו והשיבו לו אהבה והערכה.
כשהיה מגיע לחופשות היה אור "מסתער" על כל מה שמאפשרות לו שעות החופשה הקצרות. היה קורא ואוכל בו - זמנית, צופה בטלוויזיה ומארגן יציאה עם חברים לבילוי או למשחק כדורגל בו- זמנית, ישן מעט, ובקיצור - חסר מנוח. כאילו גילה לו ליבו שזמן רב לא נותר לו...
אור התחיל כבר לתכנן את החיים שלאחר השחרור, אבל היו אלה רק ראשיתם של חיפושי דרך. הוא חשב על עיסוקים בתחומי הקולנוע, ניסה, מבלי שידענו, לכתוב סיפור ותסריט אבל עיקר מחשבותיו ועיסוקיו קשורים היו עדיין לשירות הצבאי אותו אהב ושבשלהיו עמד כשפרצה מלחמת לבנון השנייה.
הבן היקר שלנו נפל לפני שהספיק לממש ולו במעט שבמעט את פוטנציאל האור והאושר שהיה גלום בו בשפע ושהמתין לרגע של פריצה מרהיבה.
אור יצא לפעולה שממנה לא חזר באותה כוונה שבה מילא את חובת שירותו הצבאי כולו- בנכונות, בהבנת הכורח ובתחושות הרעות לחבריו הלוחמים. מסיפורי חבריו לאחר הקרב, למדנו על נחישותו, יכולתו המקצועית ועל אומץ הלב שאפילו אנו שגידלנו וטיפחנו אותו באינטימיות רבה כל כך, לא זכינו להכיר.
בטרם עלה אור יום הי"א באב תשס"ו (5.8.2006) נפל אור במלחמה והוא בן עשרים-ואחת. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. אור הובא למנוחות ביד מרדכי בה נולד, צמח והיה לעלם חמודות. על מצבתו נחקקו המילים: "אהובנו, פרח שלנו, אפילו נפילתו היא אבידה איומה עבורנו. אהבנו אותו ואנו אוהבים אותו ומתגעגעים אליו והוא חסר לנו כל כך, ועדיין אנו מתקשים לעכל את פרידתנו הסופית מעימו להתארגן מחדש בעולם שאוריק שלנו איננו בו.
משפחת שחר ביד מרדכי - שחף, עופר, יונה ויוסי. ספטמבר 2006