סמ"ר דניס פנרין ז"ל

קורות חיים

בן ולטינה ואלכסנדר. דניס נולד באוקראינה ביום כ"ד בחשוון תש"ן (22.11.1989). בן זקונים להוריו, אח של טליה ואושרית.

דניס נולד בעיר ישמאיל בדרום אוקראינה למשפחה של משכילים ומלומדים; אביו אלכסנדר הוא מהנדס אלקטרוניקה וחשמל במקצועו ואימו ולטינה מורה לכימיה.

שתי אחיותיו, הוריו, סבו וסיליי וסבתו פולינה קיבלו אותו למשפחה בתור מלאך קטן ואהוב.

אחת מתכונותיו הבולטות של דניס הייתה היכולת להזדהות עם האחר; הוא חלק בשמחה את כל מה שהיה לו ושיתף את הסובבים אותו. דניס היה ילד חברותי מאוד. הוא נהנה לשקוע במשחק אצל חבריו, והם היו חלק בלתי נפרד מעולמו.

ילדותו עברה בבית חם ומשפחתי. בחופשות בילו בני המשפחה בבית הקיץ הקטן של סבו, שם גם למד לשחות בנהר. מדי קיץ עזר לסבו לגדל את בעלי החיים בחווה ולטפל בגידולי הירקות שנפרשו על עשרים דונם ליד הבית. דניס טיפח גם את הבוסתן של סבו, וקטף בהנאה את פירות הקיץ.

בן שש עלה לכיתה א' בבית הספר היסודי המקומי, ולמד בו חמש שנים. בסוף שנת 2000 עלו ההורים וילדיהם לישראל והשתקעו בעיר באר שבע. דניס נקלט בבית הספר "רעות" בעיר. כעבור שנה עבר לכפר הנוער "ויצו נחלת יהודה" בראשון לציון וסיים את לימודיו בתיכון במקום. הוא הצליח בלימודיו והיה לתלמיד מצטיין; השתתף במגוון פרויקטים וזכה למכתבי הערכה רבים על עבודתו המסורה. המדריכים בפנימייה כתבו: "ממלא משימותיו בכבוד. אנו מרוצים מתפקידו שתורם רבות לקיבוץ!"

לדניס הייתה זיקה לתחום הנדסת האלקטרוניקה והוא אהב לעבוד עם אביו.

הוא התגייס ב-24 במרס 2008, חדור מוטיבציה ושאיפתו הייתה לשרת בחיל הים. אך דניס לא עבר את מבחני המיון הקשים ושובץ בחיל ההנדסה. בשנתיים וחצי של שירות צבאי, יצר חברויות אמת עם עמיתיו לשירות ונכנס לליבם של כל אלה שפגש בדרכו. דניס היה בחור אופטימי ושמח והקרין מחומו על סביבתו.

הוא רקם תכניות רבות: להמשיך ללמוד ולרכוש מקצוע בתחום ההנדסה ולשפר את יכולותיו במחשבים, אחד מתחביביו המובילים. הוא חלם על עתיד לצד אוהביו, משפחה וחברים, וכולם היו שותפים לתקוותיו. למרבה הצער של יקיריו, לא הספיק לממש את חלומותיו.

סמל-ראשון דניס נפל בעת שירותו ביום כ"ב באב תש"ע (1.8.2010). בן עשרים היה בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בבאר שבע. הותיר הורים ושתי אחיות.

על מצבתו כתבו בני משפחתו ברוסית, שפת אימו: "סלח לנו שלא היינו שם כשזה קרה. זוכרים, אוהבים ולא שוכחים".

להנצחתו, הוקדש לזכרו חדר בבית הספר המקיף "ויצו נחלת יהודה". דרך חדר ההנצחה, יודעים תלמידי בית הספר מי הוא דניס פנרין.