סמל לידור מועלם ז"ל

קורות חיים

לידור מועלם נולד ב-19-02-93 כ"ח בשבט תשנ"ג בבית היולדות תל השומר.

בן בכור להוריו דורון וסמדר ואח לשתי אחיותיו נופר ומאי, בשל קומתו הגבווה כל חבירו קראו לו בשם חיבה "דובי".

לידור היה בגן "אהובה" למד בבית הספר "שדות" בישוב בית דגן עד כיתה ו. ועבר לחטיבת הבנים "מקווה ישראל " בחולון, היה אהוב על כולם, היה דמות לחיקוי ,אהב לעזור לזולת, חייכן, ונתן מעצמו מעל הנדרש.

בין לידור לאימו סמדר, היה קשר של חברים, היה בניהם סודות שחלק מהם עד היום רק הם יודעים ,הם היו מדברים בעיניים. אהבה שכזאת לא רואים בכל משפחה, ביום שלידור היה צריך לחזור מהצבא אימו היתה קמה כבר בשעות הבוקר המוקדמות, כדי להכין לו את המעדנים שרק הוא אהב וכך אנו הינו יודעים שלידור צריך להגיע הביתה .

בין לידור לאביו, היה קשר של גברים לידור תמיד נתן לו כבוד, גם שאביו היה מעצבן אותו.

הם שיחקו כדורגל ואף הלכו לכמה משחקים של מכבי תל אביב, ומכאן לידור אהד את הקבוצה. אביו לקח אותו להצטלם עם השחקנים ובעיקר עם אבי נימני. לידור היה בעל קומה ורחב כתפיים, ושאביו היה הולך איתו ברחוב היה אומר לו או שיקדים אותו או שילך מאחור כדי שלא יצחקו שהבן יותר גדול מאביו, תמיד התגאה בו ודיבר עליו כבנו הבכור.

נופר אחותו נולדה כ-10 חודשים אחריו 29.12.93, כך שאת רוב הילדות שלהם עברו ביחד. היו בגנים צמודים, שיחקו ביחד, ולמדו ביחד, וכבר אז לידור שמר עלייה מפני אחרים,ואף רבו מדי פעם בניהם. גם להם היו סודות מפני ההורים, וחברים משותפים הלכו למסיבות ואף יצאו ביחד.

היה אפשר להגיד שהם תאומיים, מאי אחותו נולדה כ-5 שנים אחריו 31.08.98,מאי אחותו הקטנה היתה הביבי שלו. אהב אותה אהבת נפש, שמר עלייה מכל משמר המפונקת שלו. כבר שהיתה בגן לידור היה מוציא אותה בסיום, כולם ידעו שהיא אחותו של לידור (דובי).גם להם היה סודות, שלידור לא היה מתקשר אלייה מהצבא היא היתה מתעצבנת ואומרת לו שהיא כבר לא חשובה לו ולידור תמיד היה מרגיע אותה במילים יפות עם החיוך שרק לו היה, ותמיד סלחה לו.

בין סיום הלימודים לבין הצבא לידור עבד "בסופר סופר" בישוב בית דגן. היה במחלקת הקציבה נתן שרות לכולם, אהב לצחוק עם הלקוחות ועם העובדים. ישנם לקוחות שהיו מתקשרים אליו לפלאפון האישי, כדי שרק הוא יכין להם את ההזמנה גם כשהיה בבית היה מקבל שיחות מהם. באותם ימים הכיר לידור את החברה שלו דורין, שהייתה חלק בלתי נפרד ממנו הם היו מדברים בפלאפון כל יום עד השעות הקטנות של הלילה.ואף ביום ישיש בערב היה נוסע אליה הן במונית והן עם החברים ואף לפעמיים אביו היה לוקח אותו.

כל החברים שלו היו ונשארו חברים גם לאחר מותו ונכון להיום הם קוראים לנו אבא דובי, אמא דובי, אחות נופר דובי, ואחות מאי דובי.

"לנצח אחי נזכור אותך"