קורות חיים
בנם הבכור של אבלין-דניס ואורי. נולד בירושלים ביום י"ב בתשרי תשל"ה (28.9.1974). אח בכור של דניאל-ריקה.
צבי נקרא על שם אחיה של סבתו מצד אמו, שנלחם בשורות הפרטיזנים במלחמת העולם השנייה, והיה בן תשע-עשרה במותו. שמו הנוסף איתן – על איתנות של אבא שלו אורי שחזר ממלחמת יום כיפור.
עקב עבודתו הדיפלומטית של אורי אביו בשגרירות ישראל, עבר עם הוריו לדרום קוריאה עוד בטרם מלאה לו שנה. כפעוט למד צבי בגן הילדים של האו"ם בסיאול, והאנגלית הייתה לו לשפת אם. גם הוריו דיברו אנגלית בלבד, על פי הנחיות הביטחון. צבי גדל בדרום קוריאה עד גיל ארבע, אז עברה המשפחה לבורמה (מיאנמר). צבי למד בגן "אינטרנשיונל פריסקול". כשמלאו לו שש נולדה אחותו הצעירה, דניאל. הוא שימש לה אח בכור במלוא מובן המילה; השניים היו קשורים מאוד זה לזה, ושיתפו זה את זה בסודותיהם.
בהיותו בן שבע חזרו ארצה וצבי למד בכיתה ב' בבית הספר היסודי "זלמן ארן" בשכונת תלפיות בירושלים, ובתחילה נזקק לשיעורי עזר בעברית.
בהמשך עברה המשפחה לקופנהגן שבדנמרק, וצבי למד בבית הספר הבין לאומי האמריקאי ורכש חלקית שתי שפות חדשות – דנית וצרפתית. את בר המצווה חגג עם הרב הראשי של דנמרק, בבית הכנסת הגדול בקופנהגן. בתחנה הבאה, קפריסין, שימש צבי שמרטף לכל ילדי המשלחת. מאז ומתמיד אהב מאוד ילדים. השהות בקפריסין התאפיינה במתח ביטחוני. בכלל, מגבלות הביטחון בחוץ לארץ כפו על הישראלים לחיות במעין בועה, והילדים השתתפו בפעילויות חברתיות רק במסגרת בית הספר.
המעברים הרבים בין מדינות, תרבויות ושפות הקשו על צבי מבחינה חברתית. בכל פעם נאלץ למצוא לו חברים חדשים, וכשעברו – התנתקו הקשרים. ואולם, השפות שרכש בילדותו סייעו לו רבות במהלך חייו; ומן הקושי החברתי למד להתחבר, לקבל כל אדם ולכבד את האחר, בלי הבדל דת, גזע ומין.
בן שש-עשרה שב עם משפחתו לישראל והתאקלם בתיכון "הגימנסיה העברית רחביה" בירושלים. למרות שהיה עליו להסתגל, כמו עולה חדש, עד מהרה התעניין באחרים והציע את עזרתו. תלמיד חכם ומוכשר היה, ושוחר ידע. הוא סיים בגרות מלאה במגמת פיזיקה, ונבחן בחמש יחידות באנגלית, בצרפתית ובמתמטיקה.
צבי אהב לבלות בחיק אהוביו וחבריו הקרובים. בגיל שבע כבר ניגן בפסנתר ובהמשך גם בגיטרה. בחוג המשפחה ניגן שירים ישראליים ולועזיים, של הצמד סיימון וגרפונקל, שירי רוק, ג'אז ומוזיקה עכשווית, ודניאל אחותו הנעימה בקולה.
לאחר סיום לימודיו בתיכון, הצטרף צבי למסלול העתודה, וב-29 באוקטובר 1992 התגייס לצה"ל. ב-1993 החל לימודי הסמכה בהנדסה אזרחית בטכניון עם התמחות בהנדסת מבנים ובהנדסת תחבורה. במהלך ארבע שנותיו אלה בטכניון השתתף בתכנית פר"ח וחנך ילדים מתקשים, יצר קשר חם עם חניכיו והיה להם כאח בוגר ואהוב.
צבי סיים את התואר הראשון בהצטיינות ראויה לשבח, והשתלב בחיל ההנדסה, במגוון תפקידים בתחום מחקר ופיתוח. בהמשך סיים קורס קצינים ובתום שירות החובה המשיך לשירות קבע. מ-1998 עד 2004 למד למוסמך (מאסטר) בהנדסה אזרחית בטכניון, במסלול מחקר בתחום הנדסת מבנים.
ד"ר אבי דנציגר, שהנחה את צבי במחקרו לתואר שני, העיד: "הכרתי אותו כאדם בעל יכולות אינטלקטואליות יוצאות מן הכלל, מתמיד וגם תלמיד חכם. ... עבודות מאסטר רבות מונחות על מדפי הספרייה בפקולטה, אבל שלו נלקחת מהמדף פעם אחר פעם על ידי סטודנטים המחפשים תוכן ודוגמה לעבודה מיוחדת ... צבי המשיך לעסוק בתחום ונתן השראה לנושאים של עבודות ומחקרים אחרים."
החל משנת 1997 שירת בענף ביצורים, וכך הכיר את ענת הרשקוביץ, אשר שירתה בענף זה בפיקוד צפון. שמו הלך לפניו, והתיידדו השניים. חברות של שלוש שנים הובילה לנישואיהם ב-31 במאי 2004 על חוף הים בפלמחים. בני הזוג התגוררו בנס ציונה.
בשנת 2009 – בזמן שהשתתף במשלחת "עדים במדים" לפולין – ענת ההרה הודיעה לו בשיחת טלפון שהיא נושאת ברחמה בת, והידיעה ריגשה אותו מאוד וחיזקה אותו במסע הטעון. במרס 2010 נולדה בִּתם הבכורה ליאן-פולה.
צבי שמר על קשר קרוב עם הוריו, ומדי שנה ביום העצמאות הזמין לביתו את משפחתו המורחבת, לחגיגה משותפת. כיוון שרצה לשמח את כולם, קנה ממיטב הבשרים בנדיבות, עם תו כשרות שיתאים לכל האורחים.
צבי אהב מאוד לטייל. בסופי השבוע נהג לצאת עם ענת וליאן לטיולים משפחתיים ופעמיים בשנה טסו לחו"ל. לאחר שסיים קורס סקיפרים, משיטי יאכטות, קיבל צבי רישיון ומדי פעם יצאה המשפחה לשיט בחופי הים התיכון, לחפש דולפינים.
מתוקף תפקידו נסע צבי לחו"ל לצורך פגישות וכנסים בין-לאומיים, שבהם גם הרצה. הוא ניצל את הנסיעות לצפייה במופעי מוזיקה. צבי המשיך לנגן בגיטרה, והתמחה במוזיקה של שנות השמונים, עד כדי כך שמצליל הפתיח ידע לזהות שיר. עוד תחביב שאימץ בבגרותו היה צילום. בתחרות צילומים שנערכה בצה"ל ב-2011 בנושא סביבה, זכה התצלום שלו "מחסה לעת צרה" במקום השלישי.
צבי היה אדם שקט ורגוע, בעל עמוד שדרה חזק וחוש הומור מיוחד. הוא היה בטוח בעצמו וידע לאן הוא מכוון. הוא השקיע שעות אין־ספור בעבודתו. מתוקף תפקידו נדרש להיות זמין עשרים וארבע שעות ביממה, מעולם לא נח באמת. משנת 2005 כיהן כראש מדור, והפך מוקד ידע (כך מוגדרים קצינים מצטיינים בעלי תואר בהנדסה, המבצעים תפקידים מיוחדים). צבי עסק בניסויי פיצוץ מורכבים וממושכים, בפיתוח חומרי מיגון ובבדיקתם וכן בבחינת אפקטים של כלי נשק והשפעתם על התגובה ועל השרידות של מבנים ותשתיות. הוא היה ממונה הן על גיבוש תכנית המו"פ (מחקר ופיתוח) של צה"ל ומימושה בנושא מיגון מבנים, והן על כתיבת מפרטים לתכנון מיגון בתשתיות צבאיות.
צבי למד מניסיונם של עמיתיו ולימדם, נועץ ויעץ ולעתים חלקו זה על דעתו של זה. סגן-אלוף במילואים ארקדי קולודקין סיפר על מה שאפיין את צבי: "הכרתי וליוויתי קצינים צעירים מצוינים רבים, אבל צבי בהחלט היה בין הטובים אם לא הטוב בהם. במהלך השנים התפתחה חברות בינינו. בילינו יחד ימים וגם לילות ארוכים במהלך הניסויים והמבצעים. בניסוי הגדול הראשון צבי היה קצין צעיר האחראי על הניסוי של חיל הנדסה במסגרת ניסוי משותף עם פיקוד העורף וגורמים מקצועיים מחו"ל. מאז עברנו ביחד עשרות רבות של ניסויים, שיתפנו פעולה בתכנון, ביצוע וניתוח תוצאות. במהלך השנים נזכרנו יחד לא פעם באותו ניסוי, בו כנראה התגבשה מתכונת עבודה משותפת בינינו. ... צבי הגיע עם תכנית ניסוי מגובשת וסגורה ... ואני, כהרגלי, דחפתי לשינויים בתכנית ... כבר אז ניסיון מעשי לא עשה עליו רושם והוא דרש הסברים מפורטים והנמקות מקצועיות לכל שינוי שהצעתי."
גישתו המעמיקה והקפדנית התבררה בהמשך כאופיינית לצבי בכל נושא שטיפל בו. אנשי מילואים שעבדו עימו ציינו את חיוכו החם, את סבלנותו הנדירה ואת האכפתיות לסובבים אותו. הוא דאג לאחרים יותר מאשר לעצמו, תמיד עזר בשמחה והתחשב, היה קשוב והשיא עצות מלאות תבונה המשרתות את חבריו עד היום; לימד וטיפח את הקצינים בענף, השריש בהם דרכי חשיבה ופעולה והיה להם מודל לחיקוי. יואל פרץ כתב: "צבי אחי (במובן העמוק של המילה) ... אני מרגיש קושי עצום לבטא במילים את המקום ... שמילאת בי כקצין וכנער צעיר וחסר ניסיון שרק התגייס, ועד רגעים אלה ממש – והכול בסבלנות, הקשבה והבנה לאין קץ, עם כל הגדולה הצבאית-מקצועית-אישית שהייתה בך והאחריות הכבדה מאוד שרבצה על כתפיך יום יום וטרדה את ראשך ... היית צנוע, חייכן, לבבי, מאוד חכם ומהיר קליטה, ממוקד וחד ... – הכול יחד, בו זמנית."
סגן-אלוף בני ברוש ממחלקת מיגון פיקוד העורף סיפר: "צבי התייצב בענף כעתודאי טרי, 'ילד טוב ירושלים' תרתי משמע, שקט, מופנם, אך בעיקר מלא מוטיבציה וסקרן. תוך זמן קצר התגלה צבי כיסודי, חדשן ונבון. נכון תמיד לחשב, למחשב, לפתח, לחקור, ליזום, לברר, לקדם ולהציע רעיונות ואופני חשיבה מקוריים. ... כשחזרתי לתחום המיגון מצאתי קצין מומחה בעל שם, מוכר, מבוסס. אך מי נותרו להן בעיקשות? אותן מתינות וענוותנות אחוזות בנועם ההליכות ובשקט הפנימי."
סרן דויד בנאמו, ראש מדור ביצורים, סיפר שצבי סחף אותו לעולם המיגון ובהשפעתו מצא בו את מקומו: "אהבתו של צבי לתחום המיגון והביצורים ניכרה בכול, החל מהפרטים, מעשרות ניסויים בהם לקח חלק, אותם הציג במשרדו, וכלה בכל שיחה שהייתה לי איתו, מקצועית ואישית כאחד. ... בכל שאלה שהייתה לי וגם לאחרים היה עוזב צבי את עיסוקיו ומנסה להסביר ולענות על שאלותיי. צבי היה איש מקצוע למופת ומנטור עבורי."
רבים העריכו את ידיעותיו בתחום ושמו הלך לפניו. בין עמיתיו כונה "המוהנדס".
ב-24 במרס 2013 התפרסמה כתבה בערוץ 7; צבי התראיין מתוקף תפקידו כראש מדור מיגון מבנים והסוואה, והסביר מהי פעילות ענף ביצורים: "אנחנו עוסקים במיגון של כוחות בכל מיני גזרות, כוחות בקו הקדמי או בשטח האויב בזמן לחימה וגם כוחות בעורף. אנחנו מהנדסי מבנים ומתמחים בכלי הנשק של האויב, בוחנים את האפקטים של אותם כלי נשק על מבנים שלנו ומקיימים הרבה ניסויים על מנת לוודא שאין סכנה לחיילים."
לאחר מותו זכה לתעודת הערכה מן הענף ששירת בו, וחבריו לענף במפקדת קצין הנדסה קרבית ראשי כתבו: "מרצו וכישוריו האישיים תרמו רבות לביצור וחיזוק ביטחון מדינת ישראל והביאו את חיל ההנדסה הקרבית, צה"ל, המשטרה וזרועות הביטחון להישגים מרשימים ופורצי דרך בתחום מיגון המבנים והחבלה."
הוא שמר על קשר עם פקודיו גם לאחר שהשתחררו. סרן במילואים כמאל סיף סיפר על כך: "ככל העתודאים, הכניסה למערכת הצבאית לוותה בהלם מוחלט, אולם מהר מאוד ידעת להוציא אותי מההלם ולהכניס אותי לעולם המיגון שכל כך אהבת והשקעת בו. ... למדתי ממך הרבה דברים, שחלק מהם לקחתי איתי לכל החיים: צניעות, אמינות, מקצועיות ... ניסית לשכנע אותי להישאר בצבא ... היית בשביל כולנו לאבא ומורה דרך. אין דבר שלא ידעת. ... למרות שהשתחררתי, עדיין דאגת לי ולעתידי ואפילו הספקת לבקר במקום העבודה שלי שלוש פעמים."
צבי תכנן ללמוד לדוקטורט בתחום עיסוקו, אולם תכניותיו נגדעו באבן. ענת הייתה בחודש הרביעי להריונה השני כשצבי נפטר מהתקף לב בביתו, עת נח על הספה בסלון.
סגן-אלוף צבי איתן סביר נפל בעת מילוי תפקידו ביום י"ז באלול תשע"ג (23.8.2013), אחרי מחלה. בן שלושים ושמונה בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, ירושלים. הותיר אישה ובת, הורים ואחות.
בתו עופרי נולדה לאחר מותו.
סגן-אלוף דורון קולר, ראש ענף ביצורים ומפקדו האחרון, נשא דברי פרידה: "בכל יום בתפילה אומרים: 'ויברך דוד את ה' ויאמר: לך ה' הגדולה והגבורה...' שתי תכונות בסיס אלו הן תמצית הדמות של צבי בעיניי. ... אנשים שרוצים לגדול ... להבקיע למרחבים חדשים ... מגדילים ומגדלים את העולם והופכים אותו למשוכלל וטוב יותר! צבי מצא את הדרכים המרחיבות ופורצות הדרך להגיע למימדים חדשים. כל פעם ביוזמתו הביא רעיון חדש ... במקוריות מופלאה, בעקשנות, בעמידה על דעתו, בדבקות במשימה, בדבקות בערכים, הצליח להתגבר על הקשיים הגדולים ביותר שעמדו ושנערמו לפנינו. גבורה זו גם זיכתה אותו בהערכה רבה בקרב קולגות ואנשי מקצוע מכל התחומים."
סגן-אלוף במילואים ד"ר דוד אורנאי, שאיתר וקלט את צבי לחיל הנדסה, קונן: "רחמי אדמת ירושלים וחבקי את צבי, הטוב בבנייך, האיש שלחם ופעל לבנייתך ולהגנתך. זכרי אותו וחמלי, כעת הוא שלך." והוסיף דברי זיכרון: "זכיתי להכירך משחר שירותך בחיל ההנדסה, כפקוד ואחר כך כמפקד. תמיד אמיץ, נאמן וידיד, איש אשכולות, רב יכולת ומעש, שלמד ויצר תורות ושיטות חדשות, המציל אנשים מפגיעה ומתאונה, המכשיר מהנדסים למיגון ולביצור, הבונה ומבצר מוצבים ועמדות. בזכותך חיל ההנדסה וצה"ל הגיעו להישגים בקרב ובבט"ש (ביטחון שוטף) ללא כל נפגע. ... שירת חייך תימשך לעד."
בהספידו את צבי אמר עליו סגן-אלוף בני ברוש: "איש יקר שהיטיב לשלב ספרא עם סיפא, נבירה בפרטים עם חזון מציאותי, ידע רחב מיני ים עם מעשיות פשוטה ויעילה, צניעות והחבאות אל הכלים עם דעתנות בהירה ובלתי מתפשרת, דיפלומטיה מדהימה עם עבודת שטח מאובקת, עמל ועבודה קשה עם הנאה מהחיים הפשוטים."
סרן במילואים ראובן איתן, הכיר את צבי מאז הגעתו לענף ביצורים כקצין צעיר ונמרץ: "צבי לא רק ביצע את המוטל עליו בצורה יוצאת מהכלל, אלא יזם וקידם נושאים חדשים אשר תרמו למיגון משופר של חיילינו. צבי לא היסס לפנות אליי ולשאול שאלות הקשורות לניסיוני הרחב ... תרומתו להצלחת הניסויים ושיתוף הפעולה עם כל הגורמים מהארץ ומחו"ל הייתה משמעותית. ... גישתו הייתה תמיד עניינית ומאוד מקצועית והיה ממש תענוג לשמוע את הערותיו ... למרות הבדלי הגילים בינינו, הרגשתי שאני יכול לדבר עם צבי באותה השפה ובגובה העיניים."
ב"גימנסיה רחביה" נחנך חדר הנצחה לנופלי הגמנסיה בו יש גם ספר לזכרו של צבי-איתן סביר.
מפקדת קצין הנדסה קרבית ראשי הפיקה חוברת לזכרו ובה דברי פרידה מחיילים, קציני סדיר ומילואים שעבדו עם צבי ודברי הספד של אנשי מקצוע מחוץ לארץ.
בשנת 2021 גם קיבל אות המערכה ללוחמים בלבנון על העבודה המרובה שלו בפינוי והריסת מוצבים ביציאה מלבנון.