קורות חיים
בנם של אלמוג וגולן. נולד ביום כ"ג בתמוז תשס"ד (12.7.2004) בקיבוץ ניר אליהו שמצפון-מזרח לכפר סבא. אח קטן לשגיא ואח גדול ליוגב.
תמיר גדל והתחנך בקיבוץ ניר אליהו, למד בבית ספר יסודי מקומי ובבית הספר העל-יסודי השש-שנתי "בית החינוך עמי אסף" בבית ברל. ילד מלא חן, נבון ורגיש, בעל חוש הומור משובח וחיוך כובש שלא יורד מהפנים.
הוא נהנה לטייל, לטפס על קירות ולשחק כדורגל, היה אוהד מושבע של קבוצת "הפועל תל אביב", ולא היה מצב שייתפס בלי כרטיס לאחד ממשחקי הקבוצה.
"ילד של קיבוץ" בכל רמ"ח אבריו, שאהב את הטבע, את האדמה ואת השדות. כנער, היה חניך בתנועת הנוער "האיחוד החקלאי", וכבר בגיל שש-עשרה נהג בטרקטור בשדות ובמטעים של הקיבוץ. הייתה לו גישה מיוחדת למכוניות, לטרקטורים ולמכונות באופן כללי. הוא התלהב מכלים כבדים, הבין את המכניקה שלהם, וידע איך לטפל בהם ולהפעיל אותם.
לקראת סוף התיכון, הציב לעצמו מטרה - להתגייס לחיל ההנדסה הקרבית, ומשם להגיע למערך הצמ"ה (ציוד מכני הנדסי), האחראי על הפעלת כלים כבדים ומכשור מכני בשדה הקרב. תמיד ידע מה הוא רוצה ואיפה הוא רוצה להיות, הבין איך לגבור על אתגרים שנקרו בדרכו וחתר לממש את רצונותיו בנחישות ובהתמדה.
ב-5.12.2022 התגייס לצה"ל, שירת בחיל ההנדסה הקרבית והצטרף למערך הצמ"ה, בדיוק כפי שחלם. במסגרת תפקידו, הפעיל מגוון כלים כבדים, בהם באגר (מחפרון), שופל (דחפור) ו-D9 (דחפור משוריין). הוא היה מאושר לשבת על כיסא הנהג של המכונות העוצמתיות, הרגיש על גג העולם וביצע את תפקידו במסירות ובמקצועיות מלאה.
תמיר היה אדם מלא אהבה, עטוף בחברים ואהוב על כולם. תמיד היה נכון לעזור ולשמח, והאיר פנים לכל מי שפגש.
אחד ממפקדיו סיפר: "קיבלתי אותו בידיים פתוחות, כמו כל לוחם שאני מקבל, אבל אצלו ראיתי קצת משהו שונה... הוא היה אדם מאוד מיוחד בפלוגה, גם מבחינת המפקדים וגם מבחינת החברים שלו לנשק. תמיד אהב להצחיק, להיות ב'ווייב' חיובי. היה חשוב לו לבצע את המשימות בצורה הכי טובה שאפשר... תמיר היה מאוד שונה מכלל האנשים. הוא היה רגוע יותר, תמיד הסתכל בצורה חיובית על הדברים. גם כמפקד התחברתי אליו אישית, הוא הוכיח את עצמו מספר פעמים".
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
תמיר ויחידתו לקחו חלק מרכזי בהכנות לקראת כניסה קרקעית לרצועת עזה, שתוכננה להתבצע אחרי כמה ימים של תקיפות מהאוויר. במסגרת זו, ביום ראשון 22.10.2023 ביצע הכוח פשיטה מקומית ברצועה, על מנת לאסוף מידע על חטופים ונעדרים ולהכין את השטח להמשך הפעילות הצבאית. לקראת סוף הפעילות, הכוח הותקף על ידי חוליית מחבלים. תמיר, שנהג על ה-D9, נפגע מירי נ"ט (טיל נגד טנקים) ונהרג.
רב-טוראי תמיר ברק נפל בקרב ביום ז' בחשוון תשפ"ד (22.10.2023). בן תשע-עשרה בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ ניר אליהו. הותיר אחריו הורים, אחות ואח.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.
אימו, אלמוג, כתבה: "הימים עוברים והגעגוע מתעצם. הטלטלה הרגשית מנהלת את היום יום ואני בעיקר לומדת את עצמי מחדש. חסרונך בבית מורגש יותר ויותר. כל טרקטור שעובר ממול הבית מקפיץ את הלב ובאופן טבעי אני מרימה את הראש לראות אותך שם... הרי זה כל כך אתה! אבל אתה לא שם וההבנה, כל פעם מחדש, שיותר לא תהיה, מכווצת ומפילה.
תמיד אהבת לעזור ולתת יד איפה שצריך, עולה על הטרקטור, סיגריה, פחית קולה, מוזיקה באוזניות ואתה הכי מאושר. לא משנה מה המשימה, כל עוד אתה נוהג – מבחינתך לעבוד סביב השעון. ילד... הפכתי את הפייסבוק שלי לקיר זיכרון עבורך. ככה זה כנראה כשמאבדים ילד. אני אוהבת אותך, ואני מבטיחה לך שנמשיך לחייך ולחיות את החיים! איתך בלב".
כתב אביו גולן: "מסתבר שהברק יכול להכות פעמיים באותה משפחה... לפני חמישים שנה איבדנו את בני אחי, הדוד שלך, בקרב בתל סאקי ולפני חודש איבדנו גם אותך.
תמירי, אני רוצה להגיד לך שאני גאה בך. גם במותך עשית את מה שאהבת לעשות והצלחת לשמור על האדם האוהב והרחום שהיית. סיפרו לי שלקראת החזרה הביתה אמרו לך להרוס בית ואתה לא הסכמת, כי ראית שיש בו אנשים ולא רצית לפגוע בהם.
אני יודע שלא מתת לחינם, נפלת בהגנה על הארץ שכל כך אהבת, רצית להגן על התושבים שיוכלו לחזור לגור בבתיהם בביטחון, ידעת שזו המשימה שלך וגם אותה ביצעת על הצד הטוב ביותר. אתה בטח אוכל את עצמך שלא הספקת להיכנס עם הכוחות לעזה ולעזור לחיילים לטהר את השטח מהמחבלים הארורים בצורה בטוחה יותר.
תמירי, יש לנו עוד דרך ארוכה לפנינו, להבין איך ממשיכים את החיים בלעדיך, אבל אני מבטיח לך שאנחנו עוד נשמח ונאהב, ונישא את החיוך שלך איתנו לכל מקום שבו נהיה.
נוח על משכבך בשלום, ילד אהוב שלי".
במלאת שנה לנפילתו כתבה אחותו הבכורה, שגיא: "האמת שהפעם התקשיתי למצוא מילים, מה עוד לא אמרתי או סיפרתי, אבל זה מוזר כי אני אומרת שאין מספיק מילים לתאר את מה ומי שהיית בשבילי. אז החלטתי לספר לכם את כל הדברים הקטנים ואולי תבינו מי זה תמיר שלי.
תמיר שלי, יעמוד לצידי וייתן לי גב בריב עם החברים או המשפחה.
תמיר שלי, יעיר אותי בשתיים בלילה לבוא לקחת אותו ממסיבה אבל יקנה לי אוכל בדרך חזרה.
תמיר שלי, רצה לכתוב בשיבוץ למרחביות בקעה או איוש כדי שאולי נשרת באותו מקום.
תמיר שלי, עזב את היציאה עם החברים והלך איתי למסיבה כי כל החברים שלי סגרו שבת.
תמיר שלי, שיגע והתחנן למפקד לצאת למשחק כי הוא יודע שאני אסע לבד.
תמיר שלי, יבוא לקחת אותי מכל בסיס גם באמצע הלילה כדי שנהיה בבית שנינו.
תמיר שלי, יוותר על לצאת הביתה בחג כי פעילות עם שופל יותר שווה.
תמיר שלי, היה שואל אותי מה עושים בסופ"ש לפני שהוא קובע עם חברים.
כשאני ותמיר לא התראינו כמעט חודשיים הוא יצא שבת ובא לראות אותי ולהביא לצוות פיצה לשטח.
הכול התחיל ונגמר מתמיר, תמיד חיינו ביחד לא משנה מה היה בדרך. ועכשיו אין תמיר, כבר שנה. אף אחד לא יעיר אותי באמצע הלילה, לא היית בימי הולדת לא שלי ושלא שלך, במסיבות בקיבוץ אין צ׳ייסר איתך, ללכת למשחקים בלעדיך זה הכי קשה, לא צחקת עלי שאני בכיינית כשהפועל ירדה ליגה. לא היית בכלום, אבל איכשהו היית בהכול".
יוגב, אחיו הצעיר, כתב: "הנה אנחנו שנה. שנה של בלבול. שנה של קושי לא נגמר. שנה של להבין איך ממשיכים. שנה שאני ממשיך להתבגר בלי אח גדול שהיה איתי כל הזמן למרות הריבים המפגרים שלנו.
אחים זה מעצבן עד לרגע שהאח הקטן מפסיק להיות קרצייה, היה לנו את הקצת שלנו אבל עכשיו הקצת הזה יישאר קצת. הלוואי שהייתה לי עוד שיחה אחת איתך להתייעץ על הדברים הכי קטנים. אומנם לא היית איזה דוקטור חכם, אבל היית אחי הגדול ותמיד תהיה אחי הגדול, את זה שום דבר לא יכול לשנות.
תמיד חלמתי לעקוף אותך בגובה ועכשיו אני באמת חייב לחלום כדי לראות אם הצלחתי. הלוואי שהייתי יכול להמציא מילים חדשות כדי רק לנסות לתאר כמה אני מתגעגע ואיזה חור השארת בחיים שלי ובחיים של כל מי שהכיר אותך.
ללא ספק המלאך עם החיוך הכי יפה בגן עדן. נוח של משכבך בשלום תמיר, חבר, אח, בן, גיבור".
"תמיר היקר, זה פשוט לא נתפס", כתב חברו, יונתן, "קשה בלעדיך, אתה חסר לי ולעוד כל כך הרבה אנשים, הגעגוע אליך רק הולך וגובר כי אני לא איבדתי חבר, איבדתי את אח שלי. אוהב אותך בטירוף אחי ומקווה שטוב לך עכשיו יותר".
אתי, שהייתה המחנכת שלו בתיכון, כתבה: "תמיר אהוב ליבי, היית אדם שכולו טוב לב, צניעות, הומור ואהבת החיים. אני נוצרת בכאב עמוק לעולמי עד חיבוק אחרון ממך וזיכרונות רבים. נוח בשלום על משכבך, תלמיד יקר ואהוב שלי. גאים בך ואוהבים לעד".
"תמיר היה נער מלא בטוב", כתבה מירב פרידלנדר, מנהלת התיכון שבו למד. "היו בו שובבות ותעוזה ויושרה לקחת אחריות באומץ לא מצוי. הוא היה אהוב על כולנו – חברים וצוות בית הספר. הזיכרונות מתמיר, הנער הקסום והמיוחד הזה, והכאב הבלתי נסבל על אובדנו, ימשיכו ללוות אותי תמיד".
עמוד לזכרו של תמיר נפתח באתר המועצה האזורית דרום השרון.
עמותת "החתול", שהוקמה על ידי בוגרי יחידת 669 ועוסקת, בין היתר, בחלוקת ערכות הצלה מקצועיות ליישובים לאורך גבולות המדינה, החליטה לקרוא לערכות על שמו: "ערכות תמיר להצלת חיים".
מועדון הרכב "קבריולט ישראל" ערך מסע לזכרו בשיירת מכוניות.
גיל קדלר, שהיה מדריך שלו בתנועת הנוער, כתב, הלחין וביצע את השיר "מעל כולם" לזכרו. השיר ניתן להאזנה ביוטיוב.
עמותת "זוכרים את תמיר", שהוקמה על ידי משפחתו, פועלת להנצחתו במגוון יוזמות הכוללות, בין היתר, שיפוץ וחידוש של מגרשי הכדורגל בקיבוץ ניר אליהו, עריכת טורניר כדורגל על שמו, עריכת הפנינג ספורט שנתי ביום השנה לנפילתו, הקמת מרכז ספורט ומרחב ייחודי לשיקום וטיפול באמצעות ספורט המיועד לנפגעי גוף, נפש ושכול בעקבות המלחמה.