קורות חיים
בנם הבכור של דורית וחיים. נולד ביום כ"ד בניסן תש"ס (29.4.2000) בעיר רחובות. אח לאופיר.
טל גדל והתחנך ברחובות. למד בבית הספר היסודי "שפרינצק" והמשיך את לימודיו התיכוניים בקריית החינוך על-שם אהרון קציר. היה תלמיד מבריק ומצטיין, חכם מאוד ובעל תפיסה מהירה.
ילד יפה תואר, בלונדיני, חייכן, גדל להיות עלם חמודות שובה לב שכולם נופלים בקסמיו ומתאהבים בו. חזק פיזית ונפשית, עם מוטיבציה עצומה, שדחף את עצמו ואת הסובבים אותו להגשים חלומות ולהשיג מטרות. עקשן, בטוח בעצמו, בעל כושר שכנוע יוצא דופן – "מי שמסוגל למכור קרח לאסקימוסים", כדברי מכריו.
בלט בטוב ליבו וברגישותו. היה חבר תומך ומחזק, שעזר לכולם, ולא נתן לאף אחד להישאר לבד. הקדיש לכל אדם תשומת לב מלאה, הקשיב רוב קשב לדברי בן שיחו, מתוך התעניינות כנה, בין אם זה היה חבר קרוב ובין אם אדם ברחוב שהיה זקוק לעזרה. היה החבר הכי טוב של כולם.
נמשך לכדורסל מגיל צעיר. החל את דרכו ב"מכבי" רחובות, ולאחר מכן עבר למועדון הכדורסל "הפועל" כפר האורנים והגיע למועדון הכדורסל "מכבי" אשדוד. שיחק באשדוד כרכז בקבוצת הכדורסל של הנערים. מאמניו סיפרו כי היה שחקן משמעותי, שהקסים את כולם בגישה הבוגרת שלו, בטיפול בכדור, במיומנות הקליעה, וביכולת למסור את הכדור לשחקן הנכון ברגע הנכון, עד לסל.
בחטיבת הביניים הכיר את שקד, וכשהיה בן שש-עשרה הם הפכו לזוג אוהב. סיפרה שקד: "אני הייתי תמיד מאוהבת בו, מכיתה ז'. לטל לקח קצת זמן", והוסיפה: "הוא האדם הכי טוב בעולם".
בגיל שמונה-עשרה, קרוב למועד הגיוס לצה"ל, נפצע בברכו, פציעה שיכלה לעמוד בדרכו לשירות קרבי משמעותי. אבל טל לא היה אדם שמוותר בקלות. הוא דחה את הגיוס, עבר ניתוח מורכב לשיקום הברך, והשקיע שעות רבות בחיזוק הברך לאחר הניתוח.
כעבור שנה התגייס לצה"ל ושובץ בחיל ההנדסה הקרבית כלוחם ביחידת יהל"ם – יחידת הנדסה למשימות מיוחדות. היחידה מוכשרת כיחידת קומנדו ועוסקת בפעולות כמו חבלה, פריצה הנדסית, סילוק פצצות ולוחמת מנהרות. פועלת הן בצורה עצמאית והן לצד יחידות מיוחדות אחרות.
טל שירת ביחידה ארבע שנים. לאחר ששוחרר מהשירות נסע בתחילת שנת 2023 לטיול הגדול בדרום אמריקה, לשנה שלמה. בחלקים שונים במסלול הצטרפו אליו חברי ילדות, חברים מהצבא וגם החברה האהובה שקד. במהלך הטיול ראה טל נופים יפהפיים וחווה חוויות מרתקות, אבל אחרי עשרה חודשים, באוקטובר, הטיול נקטע.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
טל טייל בהונדורס שבאמריקה המרכזית כשהחלו להגיע אליו הידיעות על גודל האירוע. קרוביו כתבו לו שלא יעז לחזור לארץ, אך גם ציינו כי "אין מי שישמור עלינו". הוא השיב מייד: "אני רוצה להיות זה ששומר". חבריו ציינו כי החליט לחזור לארץ גם משום שרצה לכבד את זכר חברו הטוב מהיחידה, אדיר מסיקה, שנרצח בפסטיבל המוזיקה "סופרנובה" סמוך לקיבוץ רעים באותה שבת.
טל עשה הכול כדי לקבל "צו 8" – צו חירום לקריאה למילואים, ישן ארבעה לילות בשדות תעופה שונים ברחבי העולם, ולבסוף נחת בארץ. בבוקר שלאחר חזרתו נסע לנחם את הוריו של חברו אדיר שישבו "שבעה". עוד לפני כן ביקש מבני ביתו שיארזו לו תיק, כדי שיוכל למהר לצאת למילואים – "לעשות כל מה שהוא יודע למען הצבא והמדינה", כדברי משפחתו.
כשהתייצב לשירות מילואים ב-13.10.2023, יחידת המילואים של יהל"ם כבר מילאה את שורותיה, ולכן השתתף במשך כמה שבועות בפעולות נקודתיות ביישובי העוטף ובצפון רצועת עזה. טל שכנע את מפקדיו לחזור ליהל"ם כלוחם, על מנת להצטרף לחבריו שעסקו בהשמדת מנהרות ובטיפול בחומרי חבלה בדרום הרצועה, ולבסוף בקשתו נענתה.
ביום 4.12.2023 נכנס לדרום רצועת עזה כחלק מצוותי הקרב של יחידת "דובדבן" ויהל"ם. באותו שבוע היה אמור לחגוג עם חברתו שבע שנות חברות, "אבל זה לא הסתייע", אמרה. "בשיחת טלפון איתו הבנתי שהוא מאושר, שטוב לו. זה הדבר שהוא הכי רצה. הוא אמר לי, 'בשביל זה התגייסתי. זה מה שאני צריך לעשות'. ניסה להרגיע אותי כשאמר, 'אנחנו לא עושים כלום, אנחנו רק ישנים'. היה ברור שהוא מסתיר ממני דברים. חיכיתי שהוא יחזור ונשלים את הפערים בסיפור".
במשך שבועיים לחם, עד שנהרג בחאן יונס מפיצוץ מטען.
רב-סמל טל פיליבה נפל בקרב ביום ה' בטבת תשפ"ד (17.12.2023). בן עשרים ושלוש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי ברחובות. הותיר אחריו הורים ואחות.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל ראשון.
מאות רבות של מנחמים הגיעו לבית העלמין כדי לכבד את זכרו.
ספדה לו אימו: "איך ממשיכים מכאן? מתגעגעת אליך בטירוף. מבטיחה כל יום להגיע אליך שנשתה קפה ביחד, שנדבר, שנצחק, שאני אספר לך על אופירי, כמה היא גדלה ומהממת, על כל המשפחה המורחבת, שמרוסקים מ-17.12.2023. בבקשה תשלח לי כוחות להמשיך לחיות".
ספדו לו בני משפחתו: "טל, עם השיער הבלונדיני המתנפנף שלו, היה השמש של כולנו – המשפחה, חברי הילדות שאיתו עוד מגיל הפעוטון, החברים מבית הספר, מהטיול הגדול, החברה שאהב כל כך. כל אחד שהגיע לשבעה סיפר על חבר שהוא עולם ומלואו, ועד כמה טל משמעותי בחייו. על חוסר האנוכיות שלו, על גודל ההתחשבות שלו בסובבים אותו, ולא רק בחברים קרובים, אלא בכל אדם. טל היה הראשון לעזור למי שצריך, מתוך רצון אמיתי להיות שם עבור מישהו אחר, ואפילו אם רק פגש אותו לראשונה לפני מספר רגעים.
"זאת המורשת שטל השאיר לנו, ואנו עומדים מאחוריה בגאווה עצומה. קיבלנו שיעור ענקי מסיפורים של אנשים שהתחילו בשבעה וממשיכים כל הזמן. כמה המילים שלו נגעו, איזה חותם הוא השאיר על אחרים. אנחנו מאמינים מעומק ליבנו שבזכות הסיפורים הללו, וההד שהם מייצרים, השפעתו של טל תמשיך להכות שורשים. אנחנו מזמינים אתכם להסתכל תמיד על הזולת, ופשוט לדאוג לעשות מעשה אחד טוב למען האחר, בשם טל פיליבה. מבטיחים שזה יחזור אליכם בגדול. בין כל הכאב, והחושך הגדול שנפל עלינו, אנו מנסים לזכור את הרגעים בחיים עם טל, כל אחד מהחוויה האישית שלו עם ילד הקסם הזה, טל פיליבה. כל אחד צריך קצת פיליבה בחיים".
ספדה לו יובל, בת דודתו: "חבל שלא היית בינוני, חבל שהיית צריך להיות הכי טוב, הכי יפה מכולם, הכי רחב, הכי גדול. הכי בלונדיני כמו אפרוח קטן ומתוק ... חבל שהיית כזה מצחיק, עם ישיבות עד הלילה כשמחזיקים את הבטן כדי לא להקיא או להתעלף מרוב צחוק, גם מהסיפור הכי סתמי ודבילי. אלוהים יודע כמה כאלה שמענו ... חבל שהיית הכי מקצוען, גם בחיים, גם בשירות הצבאי. חבל שהיית כזה יסודי, שלא רצית לוותר על סנטימטר של סריקה. חבל שתמיד היית ראשון בהכול, וגם בצוות שהלכת בראשו. לא שמעת שלוקחים לנו את הטובים ביותר?"
ספדה מורתו עינב: "טל היה קסם מהלך. בן ואח נפלא וחבר מסור. ילד עם לב ענק שנכנס ללב של כל מי שהכיר אותו. בחור ערכי, רגיש ומפרגן, שנהג בכל אחד ואחת בדרך ארץ".
ספד לו מנהל מחלקת הנוער ב"מכבי" אשדוד: "מעולם המילים 'הותר לפרסום' לא היו כואבות כל כך. טל היה מנהיג. הגיע אלינו בכיתה י' וסחף אחריו את כולם. הילד עם החיוך הנצחי".
כמה מבני משפחתו של טל הנציחו את זכרו כשקעקעו על זרועם את האותיות TF, ראשי התיבות של שמו, שהטביע על הציוד הצבאי שלו. כמו כן הוסיפו קעקוע של יהלום, שם היחידה שבה שירת, וקעקוע של חמנייה, הפרח שאהב.
על הקיר בבית עסק של חברו, Myfly , צוירה דמותו של טל בבגדי הנבחרת, לבוש בחולצה שהמספר 9 מוטבע עליה, ובידו כדורסל.
מועדון הכדורסל "מכבי" רחובות ערך ערב הוקרה לחלליו, ובהם טל, וחנך לזכרם קיר הנצחה באולם הספורט.