קורות חיים
בן רחל וצדוק. נולד ביום כ' בניסן תשמ"ה (11.4.1985) בבית החולים "הלל יפה" שבחדרה. אח לכרמית, מיה, אליאב ויעל. בבואו נמלא הבית שמחה, ופריחת האביב המרהיבה הייתה ההשראה לשם שנבחר בעבורו.
מיומו הראשון התנוסס על שפתיו של אביב חיוך גדול, חיוך שהפך לסימן ההיכר שלו ושליווה אותו לכל אורך שנותיו. משחזרים ההורים: "ביום אביבי ומיוחד, בתחילת הפריחה ואור הזריחה, כשעל פניך חיוך וזיו, נולדת יקירנו אביב. החיוך שקרן והאיר את פניך לא נס לרגע, וזהר בעיניך. לא סתם אביב שמך קראנו, כי ככל שגדלת והתבגרת, מיום ליום יותר פרחנו."
אביב גדל במושב אליכין שבעמק חפר, בלב פרדסי השרון. את ראשית חינוכו קנה בחדרה, ברשת החינוך הדתי "בית יעקב". את לימודיו התיכוניים עשה בקריית החינוך התורנית-טכנולוגית "יד חרוצים" שבטבריה, שם למד במגמת מחשבים. הוא היה תלמיד חרוץ ושקט, שקדן, שאפתן, מתעניין בחומר ונהנה מעצם הלמידה.
אביב היה לעלם יפה תואר, בריא וחסון. נעים הליכות, מנומס ואדיב, רציני ואחראי, כיבד את מוריו והיה אהוב מאוד על חבריו. על אף ביישנותו, היה פעיל ומעורב בסביבתו החברתית ואף שימש מדריך וראש קבוצה בבית ספרו.
אביב אהב לטייל בארץ, להביט בנוף ולצלם אותו, והרבה להאזין למוזיקה. את מרבית זמנו הקדיש למשפחתו, שאליה היה קשור מאוד. בן שבע היה כשנפטרה כרמית, אחותו הגדולה, והאובדן הקשה העצים את הקרבה שבין בני המשפחה והפכם ליחידה מלוכדת אחת. אביב הקפיד על מצוות כיבוד אם ואב, והיה הראשון לתמוך בהם ולסייע. בתקופת חייו האחרונה לא החמיץ אף הזדמנות לשהות במחיצתם, "כאילו ידעת את אשר עתיד לבוא," הם אומרים.
אביב ציפה מאוד לשירותו בצה"ל, חדור מרץ ורצון לתרום לצבא ולמדינת ישראל. הוא עבר את הגיבוש ל"סיירת יעל" - פלגה מבצעית של "יהל"ם" - יחידת הנדסה למשימות מיוחדות, ועם גיוסו, ב-1.12.2003, החל את הטירונות המפרכת והתובענית של חיל ההנדסה בבסיס "צוקי עבדה". היו אלה ארבעה חודשים של לילות ללא שינה, שהייה בקור העז באוהל סיירים, מסעות ארוכים וקשים אל הלילה, תרגילים לכל אורך היממה - אך כל אלה לא שברו את אביב; אדרבה, הוא התעלם מהקשיים ובחר תמיד לראות את חצי הכוס המלאה, ולחזק את חבריו. "חייל למופת, עם חיוך תמידי על הפנים," תיאר את אביב מפקד בסיס הטירונים בצוקי עבדה, סגן-אלוף איתן, והוסיף כי אביב היה גאוות היחידה, אדם ערכי ומוסרי, אשר ביצע את המוטל עליו באופן ראוי להערכה. לוחמי היחידה ראו בו חבר של אמת, ושאבו ממנו כוחות.
אביב אהב את יחידתו ואת חבריו, אך שאף לתפקיד קרבי עוד יותר. בשלהי תקופת הטירונות גילה עניין במקצועות מודיעין השדה וביקש לעבור לחיל זה. מספר המפקד: "רק לפני שלושה שבועות ראיינתי אותך במשרדי. בנסיבות רגילות הייתי מצליח בתוך חמש דקות לשכנע טירון צעיר בצבא לוותר על בקשתו ולהישאר בחיל ההנדסה, אך איתך זה היה קצת אחרת, קצת יותר קשה. ישב מולי טירון, בקושי ארבעה חודשים בצבא, יודע היטב מה רצונו ולאן הוא רוצה ללכת. ... אתה, עם החיוך הנצחי שלך, המשכת לעמוד על שלך, להסביר למה מקומך הוא במודיעין השדה, ולבסוף כמובן הצלחת לשכנע ולהסביר לי למה כדאי שתהיה שם..."
בקשתו של אביב נענתה, אך את חלומו לא הספיק להגשים. ארבעה ימים לפני שנגדעו חייו, זכה לקבל את התשובה על שיבוצו המחודש בחיל מודיעין השדה.
ביום כ"א באדר תשס"ד (13.3.2004) נפל טוראי אביב אהרון בעת שירותו. אביב נהרג בתאונת דרכים שאירעה בכביש המחבר את אליכין עם חדרה, והוא בן תשע-עשרה. עמו נפל חברו הטוב, סמל לירן מליח. שני החברים הובאו למנוחות בחלקה הצבאית שבבית העלמין באליכין. אביב הותיר הורים, שתי אחיות ואח.
על קברו ספד לו מפקד היחידה: "אביב, היכרותי איתך הייתה קצרה מאוד, אך משיחות עם מפקדיך הם ידעו לספר על חייל למופת אשר ביצע כל משימה שהוטלה עליו בשלמות ובחיוך תמידי, גם אם לא אהב אותה. חבריך לפלוגה ראו בך דמות נערצת ומודל לחיקוי. אפיין אותך השקט הנפשי שלך, לא נלחץ משום דבר ויודע להתייחס לדברים הקשים בחיוך וברוגע. ... משפחת אהרון היקרה, גידלתם בן לתפארת, חייל אשר רצה לתרום למולדתו, ערכי, מקובל על כל חבריו לפלוגה, לוחם למופת. היו גאים על בן שכזה ומדינתנו וצה"ל יהיו גאים על בנים שכאלה."
הספידו את אביב הוריו: "... התחנכת בבית של דרך ארץ ותורה, וכך התנהגת בפני כל ברייה. שקדת תמיד בלימודיך, בחריצות ובלי גאווה, הצטיינת בערכים שקיבלת בבית הוריך. ... כשושנה בין החוחים נקטפת בעודך עלם צעיר. השושנה זה המלאך שבך אביב, כי על בורא עולם היית מאוד אהוב וחביב. הקב"ה רצה אותך עימו בגן עדן הטהור והזך, כמלאך שישמור עלינו ולא ישכח. נראה כאילו נקטפת מתוך חממה, אך בשמים הפכת לפרח מלבלב עם הזריחה של אור החמה. שמור על העולם ילד, שמור על העולם עם אהוביך, שמור על העולם אביב. החיוך הנצחי לא מש לרגע מזיכרוננו והפנים היפות יהיו זיכרון לרגלינו. ... נמשיך לקיים את אשר ציווית בלכתך, אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה. אנחנו אוהבים אותך אביב, לא שוכחים אותך ואת יקירינו שאינם, ושולחים ברכה."
הספיד את אביב אחיו אליאב: "אחי היקר והאהוב! רציתי לומר לך כמה מילים אחרונות לפני שאתה עולה למעלה מאיתנו. ... אהבתי אותך, אין לך מושג עד כמה ... היית כמו חצי השני שלי. עכשיו, שהלכת, כאילו חצו אותי לשניים. לא אוכל להיות כמו שהייתי פעם, תמיד אתה תהיה בליבי. ... כשאחותנו הגדולה כרמית נפטרה, חשבתי שאני יודע מה זה צער. אבל אחרי שתים-עשרה שנה אתה הלכת, ורק אז התחלתי להרגיש את הכאב שלא יפסיק לעולם. ... דאגת ליהנות מהחיים שהיו לך כמה שיכולת, לא רצית לבזבז שנייה. ... נפרד אני ממך בכאב, כאח אוהב, ואני מקווה שתדריך אותי מלמעלה עד שאגיע אליך. שלך תמיד, ובאהבה אין-סופית."
ספד לאביב גדעון חממי, ראש המועצה המקומית אליכין: "אסון כבד פקד אמש את משפחות אהרון ומליח ואת תושבי אליכין. בלילה אחד נקטפו מאיתנו שני פרחים צעירים ויפים, עלמי חמודות וחסונים, שכנים טובים וחברים קרובים, שכל עתידם וחייהם היו לפניהם. קשה לעכל את האסון הכפול הכבד הזה. הלב ממאן להאמין שלא נפגוש את אביב ולירן במגרש הספורט, בבית הכנסת, ביישוב, בבתיהם עם משפחותיהם. ... עוד לא יבשו עיניכם מהדמעות והבכי על אובדן כרמית, וניסיתם למצוא נחמה בילדים שנותרו, ובנכד עידן שחגג לא מזמן בר מצווה והסב לכם נחת מרובה עם הגיעו למצוות. ... והנה נפלה עליכם הטרגדיה הנוראה על אובדן אביב. אני מתפלל יחד עם תושבי אליכין ומדינת ישראל שהקב"ה ישמע את זעקתכם ויגיד לצרותיכם די. ... יהי זכר אביב ברוך!"
דברי ההספד של תיכון "יד חרוצים": "בן, תלמיד יקר שלנו, אנו עומדים מול קברך ובליבנו מהומה, / מנסים לעכל, אבל אין בקרבנו נחמה. / הלכת מאיתנו עכשיו אביב, והותרת סתיו. / לנו היית סמל הטוב והלבב / שמך כל כך הלם אותך / מוכים אנו מצער מהליכתך. / מכל עבר, מכל פינה קורץ לנו החיוך / שעל פניך דרך קבע נסוך. / את צחוקך שהיה מידבק כל כך / לעולם, לעולם לא נשכח. / אתה שידעת להוציא מכל עוקץ דבש, / במחיצתך כל תלמיד הרגיש כוכב. / התא החם והמשפחתי / התאים לך באופן אמיתי. / טוב ליבך ומידותיך ינחו אותנו כעמוד אש / נזכור כי דמויות כמותך מעט מאוד יש. / אביב יקר! / זכרך לא ימוש מליבנו לעולמים / תהא נשמתך צרורה בצרור החיים."
כתב האב: "אביבי בני היקר! אין מילים היכולות לתאר את כאבנו / ואין רגשות היכולים לבטא את אשר בליבנו. / הלכת מאיתנו כך בפתע פתאום / כשעדיין מהדהדות בפיך המילים / 'אבא, תוך עשר דקות אחזור.' / הותרת אותנו כואבים והמומים / ולקבל את חסרונך איננו מסוגלים. / הינך עכשיו נמצא בשמי מרומים / פוגש את כרמית שלנו ועוד קרובים, / שגם ממרחק הזמן את זכרם איננו שוכחים / ובליבנו הרבה כאב וגעגועים. / הייה מליץ יושר לכל עם ישראל / ובקש רחמים עלינו ממלך אל."
כתבה האחות מיה: "היית הפרח שלנו / הארת את דרכנו / שימחת את כל קרובינו / באצילותך, בייחודך ובחיוכך הבלתי פוסק. // אביב, הינך אור זורח שמופץ לכול / כרוח המעיפה את אבקני הפרח / אותם נאסוף וניקח / ששמך לעולם לא ייפסק ויישכח / כי אתה אותו תנצח. // תמיד הייתם שניים / חברים כמו זוג עיניים / צוחקים, יוצאים, מבלים, / יודעים ממש לעשות חיים. / עכשיו שניכם ביחד / מאוחדים שם למעלה / שמכם ביחד - אביב לירן / מתנת האל היא כמובן. // עכשיו כמו תמיד / נאמר שלום גם בלי מילים / כשהלב ממאן ואיננו רוצים להאמין / שלום לך, שלום חבר / מי ייתן וה' ייתן כוח יותר. / אתה ההתחלה, אתה האהבה / אתה החיוך, אתה המנגינה / אתה התקווה להמשך הזריחה."
כתב מיכאל: "בני, אחי וחבר יקר! אהבנו, אוהבים, ונאהב אותך לעד. תמיד נזכיר את שמך, תמיד נזכור את חיוכך, ולעולם לא נשכח את טוב ליבך. ביום שנקטפת כבה האור. ביום שעזבת הותרת חלל גדול שהלב לא מסוגל ולא יכול לשאת את המכאוב. אח יקר! לעולם לא אשכח את מבטך האחרון, מבט מיוחד שאי אפשר לשכוח. אתה, עם החיוך ושמחת החיים, משנה מבט ומותיר זיכרון של מבט, שאינך רוצה להיפרד לעולם. לעולם. אבל אביב יקר! אנחנו תמיד איתך. ויבוא יום ואולי גם נפגוש אותך.
אביב, לפני שיצאת הורדת כמה שירים במחשב כמו שביקשתי ממך, אבל שיר אחד יש לו משמעות אחרת אחרי שנהרגת. ואלו המילים: 'שלום חבר, קשה לי לדבר / כל יום שעובר קשה יותר / רוצה לומר לך הרבה דברים / מגודל הכאב אין לי מילים, אין לי מילים / כמו עץ נטוע זקוף ידוע / רוח מוזרה שורשיו עקרה / גדל העץ במשך השנים / טיפס, טיפס נגע בעננים / הניב פירות וצל לעייפים בדרך הטבע / וכמו העץ גדל גם האדם / נחלתו רוצה הוא כמו כולם / האל נתן ורק האל ייקח / אתה לי חבר ואח...'"
כתב למשפחה המפקד איציק דדון: "אין הנחמה אלא מן השמים עת יעברו להם הימים והמציאות תבוא בפתחנו. קשה היא וקשה להבינה, קשה עוד יותר לעכלה, אולם חייבים וצריכים להתמודד עימה. מהיום הראשון שבו פגשתיכם לראשונה עברה בי צמרמורת עת הבטתי בכם מן הצד. הרגשתי כל כך איתכם ולידכם, כמו בן משפחה ואף יותר מכך. ראיתי משפחה מלוכדת ואוהבת עם המון עומק מצד אחד, ופשטות רוחנית ואמיתית מצד שני. שילוב נדיר שניתן למוצאו רק באנשים אמיתיים, ערכיים, ואוהבי בריות כפי שהנכם. הקסמתם אותי בטוב ליבכם. נתתם בי הרגשה של חוזק ורצון להמשיך בעשייה לחינוך התרבות והידע בקרב החיילים. באתי לחזק ויצאתי מחוזק. ... כמפקד וכאב כואב אני את כאבכם ובוכה מתוך הלב על אובדנו של אביב היקר עת הסתלק מן העולם בטרם עת."
חבריו של אביב לפלוגה איגדו במחברת מיוחדת את זיכרונותיהם ממנו, וציירו קווים לדמותו שופעת החיוניות והשמחה.
כתב תום הלוי: "בארבעה חודשי טירונות נקשרתי אל אביב מאוד. הוא חבר מדהים, אדם עם שמחת חיים נדירה שלא ניתן למצוא אצל כל אחד. החיוך שלו והצחוק עוררו את כולם בשנייה... לנצח, אביב, תמיד אזכור אותך..."
כתב אמיר מלכה: "... כל הדברים שאני זוכר ממנו הם החיוך שלו, תמיד מחייך ומספר כמה הוא אוהב את המשפחה שלו..."
כתב אלון רגב: "אביב, אי אפשר לשכוח את החיוך הגדול שהיה לך על הפנים. גם כשהיה קשה תמיד ידעת לבוא ולהצחיק את כולם. ... תמיד ידענו שזה בא ממקום טוב ושאתה רוצה שלכולם יהיה טוב."
כתב אלון מאיר: "תמיד לקחת את הכול בקלות ובצחוק. גם כשכולם היו רציניים ולחוצים, אביב היה מחזיר את כולם לפרופורציה. תמיד אזכור את שמחת החיים הפשוטה והמיוחדת שלו."
כתב אור מאיר: "אביב בשבילי תמיד היה ותמיד יישאר אותו חיוך נהדר וסוחף אתו את שמי השנה. אביב... בכל מצב שהיה קשה היה קל, כי הוא איתנו. כל דרך שזכה לעבור בה עשה זאת בדרך הכי מסודרת וישירה שיש. ... אהבנו אותו בגלל מי שהוא. אביב תמיד יחיה בליבי."
כתב אלירן: "אביב תמיד ייזכר אצלי בתור החבר הכי מצחיק שהיה לנו בפלוגה. החבר שכולם אהבו, החבר שפשוט היה חבר! ... הוא היה מסתדר בכל מקום, ומה שהוא היה רוצה הוא היה משיג. קומבינטור מושלם. אני כל כך מתגעגע אליו!"
בעיזבונו של אביב נמצא שיר שכתב בשם "החיוך": "אין דבר חשוב בעולם / כחיוך בפנינו לעבר כולם / מחיוך משכיח כאב / במיוחד שהוא בא ישר מהלב. // החיוך הוא דבר כל כך אישי / והופך כל אחד ליותר אנושי / אין לו ערך בכסף ולא בממון / ובכל זאת הוא שווה המון // בחיוך ובמילה טובה / אפילו פרידה היא פחות עצובה / כי חיוך מקל על בדידות / יוצר אחווה ורעות // אין חיוך שהוא לשווא / כי אין אדם יכול בלעדיו / לכן צריכים אנו בני האדם / לספק סיבות לחייך בעולם / ואז נהיה מאושרים כולם."