רס"ל (במיל') ידידיה אליהו ז"ל

קורות חיים

בנם של זיוה ויורם. נולד ביום ג' בכסלו תשנ"ח (2.12.1997) בירושלים. אח לעשרה - אוריה, מיכל, צופיה, יצחק, אליאב, רויטל, דוד, משה, אריאל ויאיר.

נשוי למיתר ואבא של מאור זיוה, אביגיל ופורת אביה.

ידידיה גדל והתחנך בירושלים, למד בבית הספר היסודי ובחטיבה בתלמוד תורה "מורשה" בעיר והמשיך ללימודים בישיבה התיכונית במושב נווה במועצה האזורית אשכול.

נער חרוץ ונבון, רגיש וקשוב לאחר. תיארה אותו אימו: "ידידיה היה ילד קל לגידול, חלום של כל אימא. ילד עם הרבה רגשי קודש, כולו שירה, כולו נחת. אני לא זוכרת שהפסיד תפילה, גם בגיל הנעורים".

לאחר שסיים את לימודיו בישיבה התיכונית, החליט להמשיך דרכו בתורה, ובחר ללמוד בישיבת ההסדר בצפת. למד שם בדבקות ובהתלהבות מתוך רצון להתגדל בתורה בדרך חסידית, תוך שאיפה להתגדל ולהביא רוח חדשה ומרוממת בעבודת ה'.

בהגיעו לתקופת הגיוס, התגייס לצה"ל ושובץ לשירות בחיל הנדסה קרבית. לאחר שעבר מסלול והכשרות שונות, שימש כקלע ביחידה. חייל מסור ומלא מוטיבציה, תמיד התנדב לביצוע המשימות, נכון בכל עת לסייע לחבריו. לאחר שירותו הסדיר המשיך בשירות מילואים פעיל ביחידה.

עם שחרורו מצה"ל חזר ללימודים בישיבת בצפת. הוא אהב את לימוד התורה בדרך המיוחדת לישיבה הזו. ידידיה היה בעל רצון עמוק להתקדם ולהשתלם, לעמול ולהתמיד בתורה ובמידות, חש חיבור פנימי להלכה ולערכים בבסיסה. פעל בכל עת בנחת, בחיוך ובשלווה המיוחדת לו. סיפר חברו: "ידידיה היה אדם טוב. עבד רבות עם עצמו כדי לצמוח, לא ויתר אף פעם. הייתה לו דרך מיוחדת להתקדם, לדעת, לתת לכל כוח בחיים את המקום שלו בלי שיפריע לכוח אחר. אדם ישר במידות בדרך ארץ, בתורה וביראת שמיים. בעל אישיות מקרינה על הסובבים והכל עם ענווה טבעית".

בשנת 2019 נישא למיתר. השניים נפגשו באמצעות שידוך והאהבה ביניהם פרחה, סיפרה מיתר: "חברה שלי מהמדרשה שידכה בינינו, ומההתחלה ידעתי שזה זה. הסתכלתי עליו, היה לו מין אור כזה, וחשבתי – 'זה יותר טוב ממה שדמיינתי'. אני זוכרת שחזרתי למדרשה ופגשתי את החברה ששידכה בינינו, ואמרתי לה, 'זה בעלי, זהו'. אבל לו לקח עוד קצת זמן להבין, לקח לו עוד בערך חודש. ואז התחתנו".

השניים הקימו את ביתם בצפת, ובמרוצת השנים נולדו להם שתי בנות – מאור-זיוה ואביגיל. ידידיה היה אבא נוכח ומעורב מאוד בחיי הבנות, חשוב היה לו לחוות את האבהות שלו במלוא הדרה והוא לקח חלק פעיל בגידולן. היווה שותף מלא בבית ובעשייה, בן זוג ואב מכיל ומפנק, מסור ואוהב.

לפרנסת הבית החל לעבוד בתחום הבנייה. היו לו ידיים טובות ויצירתיות מתפרצת, תיארה אותו מיתר: "איש של רוח, תורה, שירה וכתיבה אך גם איש של עשייה, בעל ידי זהב. עבד בבנייה, ביצירה של דברים, ואהב במיוחד בנייה באבן מקומית. גם לבית שלנו בנה במו ידיו ספסל אבן לחצר".

במקביל ללימודיו בישיבה ולעבודה בבנייה, החל בלימודי הוראה, תחום החינוך היה קרוב לליבו. חלומו היה להשתלב במסגרות המיועדות לנוער בסיכון והוא הדריך בתנועת "אחריי!" במעון אמונה בצפת, רואה בכך הזדמנות פז להשפיע ולתמוך באלו שמזלם לא שפר עליהם. רכזי התנועה מספרים שידידיה, הודות לכישוריו הנדירים, היה מקבל להדריך את הקבוצות המאתגרות ביותר. "ברור היה לנו שאת החיים שלו הוא ייעד לחנך, להצמיח ולגדל ילדים ונוער. זה היה הכיוון שלו מילדות" סיפרה אימו.

בשנת 2023 עברו בני הזוג לגור ברמת גלעד שבשומרון והתרגשו מהפרק החדש בחייהם. ידידיה נהנה לבנות רהיטים מאבן מקומית לביתם וראה בכך זכות גדולה. בני המשפחה נהנו לטייל בארץ וליהנות מנופיה הקסומים.

בזמנו הפנוי ניגן על כלי הקשה שונים, וביטא בכך את נפשו השירית העמוקה. ידידיה היה חברותי ואהוד, שמר על קשרים טובים עם חבריו מתקופות חייו השונות ונהנה לארח ברוחב לב ובנדיבות. כל אחד מחבריו הרבים, בעלי רקעים מגוונים, מרגישים שאיבדו את חברם הקרוב ביותר. תמיד נהג להסתכל על המציאות בעין טובה, גישתו אופטימית ואוהדת. ניהל חייו בנחת וברוגע, אוהביו מספרים כי כששאלו אותו לשלומו נהג לענות - "חי את החלום". היה מלא בהכרת טובה ובסיפוק מהטוב שזכה לו.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

במוצאי החג, ידידיה נקרא לשירות מילואים כחלק מגדוד 8170 של חיל ההנדסה הקרבית והתייצב ללא כל היסוס. היה חדור מוטיבציה ומונע מתוך תחושת שליחות ורצון עז לסייע ולתרום בהגנה על המדינה שכה אהב. חבריו למילואים סיפרו כי רוחו הייתה מרוממת. הוא חיבר בין כל החיילים והעלה את הרוח והמורל.

לאחר כשלושה שבועות מתחילת המלחמה, החל צה"ל בתמרון קרקעי ברצועת עזה. מיתר סיפרה כי הוא לא היה צפוי להיכנס עם הכוח לעזה אך כאשר התפנה מקום באחד מכלי הרכב היה הראשון להתנדב לאיישו כדי לקחת חלק פעיל בלחימה.

במהלך התמרון לחם ידידיה עם יחידתו בצפון הרצועה, מנהלים קרבות עזים מול עשרות מחבלים ומחסלים חוליות טרור רבות. ידידיה נלחם בגבורה ובאומץ רב. במהלך הלחימה העזה ידידיה עודד את חבריו בשעות הקשות, הרים את המורל בצוות והלך עם ראש מורם מתוך אמונה שלמה בצדקת הדרך. האמירה שהיתה שגורה פיו – "מה יש לפחד? ה' איתנו". זה נסך ביטחון וכוח לחבריו שלחמו איתו, ועל מורשתו המשיכו להלחם, כפי שהעידו חיילים רבים.

ב-3.11.2023, במהלך פעילות, ספג כלי הרכב בו נסע פגיעה ישירה כתוצאה מירי מאסיבי של פצמ"רים וירי צלפים. ידידיה, שבדיוק תפס תנומה קלה, נהרג במקום ושני חיילים נוספים שהיו עמו ברכב נפצעו.

רב-סמל ידידיה אליהו נפל בקרב ביום י"ט בחשוון תשפ"ד (3.11.2023). בן עשרים וחמש בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, ירושלים.

ידידיה הותיר אחריו אישה הרה, שתי ילדות, הורים ועשרה אחים ואחיות. ארבעה חודשים לאחר נפילתו נולד בנו – פורת אביה. מיתר סיפרה כי השם "פורת" היה שם שידידיה אהב אשר ביטא עבורו חן וחיבה, ופורת בגימטריה: "ובחרת בחיים". וכי השם "אביה", אב-יה, ניתן לבנם לזכרו: אבי התינוק אשר נמצא כעת ליד אלוהים.

ספד לו אחיו אליאב: "ידידיה היה תלמיד חכם גדול. עובד השם. שילוב מיוחד של תורה וערכים שספג מהבית, מהישיבה בנווה ומהישיבה בצפת. אחרי שהתחתן, המשיך ללמוד עד שעבר לשומרון. מעבר לזה – נהג לנגן בכל מקום. משמח, מצחיק, מלא הומור. כל מקום שאליו הגיע, היה מלא ניגון".

ספדו אוהביו: "ידידיה היה אדם אשר שילב בחייו תורה, עבודה ודרך ארץ. איש חינוך מוכשר שעבד בבנייה. מאוד אהב לעסוק בעבודת כפיים, לבנות. חלם לבנות את הבית שלו, לאשתו. איש פשוט וטוב לב. רגיש ועדין נפש. מעולם לא שמעו אותו מרים את הקול. אדם מתבונן, בעל מסור ומדהים. אבא למופת. שותף פעיל ומלא בגידול הבנות. היה אוהב הארץ, אוהב תורה, אוהב אדמה. אהב את מולדתו ועמו, הקפיד לבנות רק מאבנים מקומיות וטייל לאורכה ולרוחבה של הארץ".

לזכרו יצא סרט זיכרון הנושא את השם "חיים את החלום" בו משפחתו וחבריו מספרים על דמותו הייחודית, ועל הערכים שהובילו אותו בחייו. הסרט זמין לצפייה באתר יוטיוב.

לקראת יום השנה לנפילתו הלחינו חבריו שיר שידידיה כתב בשם "רגבי האדמה" ואלו מילותיו: "איך הם מתייפים / אלו רגבי האדמה / האדמה הטהורה / שאין עיני ה' אלא בה / וזו כל השנה / איתנו אחת בחטיבה / ירוק בעיניים / פריחה של ניגון / פריחה של קדושה / ארץ עם טבע של אהבה / ירוק בעיניים / פריחה של ניגון / פריחה של קדושה / הריעו לה' / כל הארץ // ... לך אבא מזמור לתורה" (לחן: שליו שאול). על הפרויקט סיפרו: "במהלך העבודה ניסינו לשמור על השיר פשוט ומלא אופטימיות כמו הנפש המיוחדת של ידידיה. השיר מבטא את האהבה שלו לארץ ישראל, את הפשטות שבאדמה והשמחה שבהתחדשות. מי ייתן והשיר הזה יהיה כבשורה רעננה לנפש הכואבת של כולנו שמתגעגעת לתום ולפשטות. תודה לידידיה על שירת חייו המיוחדת, טעימה מן הנצח שיבוא". סרטון של השיר המשלב קטעי וידאו של ידידיה עם שתי בנותיו זמין לצפייה ביוטיוב.

זהו שיר אחד מתוך עשרות שירים נפלאים שידידיה כתב, המעידים על נפשו העשירה, העמוקה והמרוממת. חלקם מופיעים בחוברת שמיתר פרסמה לזכרו.

ידידיה מונצח באתר ההנצחה remember.bio, שם ניתן למצוא את תמונתו ודברים שכתבו לזכרו. אוהביו הקימו דף לזכרו באתר male-halal ובו תמצית קורות חייו, דברים שכתבו ותמונות מתחנות חייו השונות.

חבריו הוציאו מדבקות לזכרו הנושאת את תמונתו ובהן כיתובים המצטטים את דבריו, כגון – "מה יש לפחד? ה' איתנו", "זה לא סוד שאני אוהב אתכם", "חי את החלום", "אך כל שבר יש לו ייעוד" ועוד.

ביישוב קרני שומרון, שבשטחו בנו את רמת גלעד, חנכו מצפה מיוחד שהוקם לזכר הנופלים בני המקום, ובהם ידידיה. כמו כן הולכת ונבנית בריכה וסביבה מתקני ישיבה לזכרו.