סרן (במיל') נתנאל סילברג ז"ל

קורות חיים

בנם של אילת ודוב. נולד ביום י"ד בניסן תש"ן(9.4.1990) באלון שבות שבגוש עציון. אח תאום לאליסף ושניהם הבכורים במשפחה, אחים של אוריה, רחל, יהונתן ומוריה.

אוריה אחיו סיפר שהיה "רציני ואחראי, ידע להיות גם ציני ואהב לצחוק".

נתנאל למד בבית ספר יסודי ביישוב והמשיך לישיבה התיכונית "קריית ארבע" (יתק"א) בקריית ארבע, ולאחר מכן למד בישיבת ההסדר "בית שאן". בניגוד למסלול המקובל בישיבות הסדר, הוא למד ארבע שנים בישיבה, שנתיים יותר מהנהוג, אך המשיך לשירות צבאי מלא (שלא כמו שאר תלמידי ה"הסדר", שמשרתים זמן קצר יותר). סיפר הרב שלמה שושן, ראש הישיבה: "נתנאל היה אדם מאוד צנוע למרות כישרונותיו הרבים. היה שמח וחייכן וגם היו בו רצינות וריכוז מדהים במשימה".

סיפר חברו לישיבה: "תמיד היית המודל לחיקוי שלי, הייתי בטוח שככה תלמיד ישיבה אמור להיות: מתמיד, אחראי ועמוק בצורה יוצאת דופן. תמיד היית מופת לכולנו וביצעת כל מטלה והחלטה שקיבלת בצורה הטובה ביותר שאפשר להעלות על הדעת".

אחרי ארבע שנות לימוד בישיבה התגייס לצה"ל, ושירת בחיל ההנדסה הקרבית.

הוא התנדב לשירות ביחידה מובחרת, יהל"ם (יחידה הנדסית למשימות מיוחדות). במהלך המסלול שובץ כלוחם ב"סיירת יעל" ולאחר תקופה ממושכת בפלגה בחר לצאת לקורס קצינים, מתוך תחושת שליחות ומחויבות למדינה. בסיום קורס הקצינים שובץ כמפקד צוות בהכשרה ביחידה.

תיאר אלוף משנה אלי: "ליווית את הצוות מתחילת השלב המקצועי ועד שחרורם. בלטת כלוחם וכמפקד מקצוען וערכי, חדור מטרה וצנוע. הובלת אחריך את הצוות תמיד בשקט, בעקשנות ובמסירות שכל כך מאפיינים אותך על מנת להגן על המולדת. גם שנים אחרי שסיימת, שמו של 'צוות סילברג' נקשר באיכות ביצוע בלתי מתפשרת וחתירה למגע. 'הסילברגים', קראנו לכם".

סיפר עמרי, חברו לנשק: "אני זוכר את נתנאל מימי המסלול כחניך שלא מוכן לקבל כל דבר כמובן מאליו ושואל למה ומציע דרך אחרת. זוכר את נתנאל הלוחם ואת נתנאל המפקד הנערץ. תמיד לאורך כל הדרך, בכל מקום שהרוח הייתה מעט ירודה או שהמשימה הייתה נראית קשה מדי, הייתי מסתכל עליו ורואה איך הוא הופך משהו שבעיניי היה נראה כבעיה גדולה, לבעיה קטנה ואפילו לא קיימת".

סיפרה נועה, חובשת פלוגתית ביחידת יהל״ם: "הכרנו ביחידה המיוחדת הזו, אתה כבר אדם בוגר ואני רק בת תשע-עשרה. היית נערץ בפני הצוות שלך, מנהיג וכריזמטי. פעם ראשונה שראיתי בחור ישיבה מגויס וזה כל כך היה מעורר השראה, ועוד לאיזה תפקיד".

נתנאל השתחרר מהצבא בדרגת סרן. "גם לאחר שחרורך" סיפר מפקדו, "התייצבת לשירות מילואים מתוך אהבה למקצוע ורצון לתרום. חינוך הדור הבא של הלוחמים ביחידה היה חשוב לך יותר מכול. לא עבר פרק זמן ממושך שבו לא נכחת באחת מההסדרות המקצועיות גם כשלא נקראת למילואים".

נתנאל עבד בפיקוח על אתרים של פינוי מוקשים. הוא התגורר בנעמ"ה, מושב חקלאי בבקעת הירדן, ביחד עם הדס בת זוגו והשניים תכננו להתחתן. סיפרה הדס: "אין מקום בנשמה שלי שהוא לא הכיר. הוא הרגיש אותי. הוא פשוט היה טוב, וכל דבר שעשה היה טוב. בן אדם נדיב ורגיש עם מצפן של מה נכון ומה טוב, שכיוון אותו בכל דבר שעשה".

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

סיפר אביו של נתנאל: "כשהוא הגיע באותו יום ליחידה, אמרו לו שיש מספיק לוחמים ושהוא יכול ללכת הביתה". אבל נתנאל לא הסכים לעזוב. בהתחלה הוא היה בחמ"ל, ואז כאשר ראה שמתארגנים לכניסה לעזה, חיפש כל דרך להיכנס. הוא אמר לאחד ממפקדי המחלקות, שבעבר היה חייל שלו, שהוא מוכן להיות בכל תפקיד העיקר להיכנס. מפקד המחלקה הציע לו להיות סמל המחלקה. וכך, אף שבשירותו הסדיר נתנאל היה מפקד צוות, הוא מיד הוריד את דרגות הקצונה ותפקד כסמל המחלקה.

אבל מפקד נשאר מפקד, וכך, בזמן לחימה בשג'אעייה שבצפון הרצועה, בעת היתקלות עם מחבלים, נתנאל רץ קדימה. סיפר אלוף משנה אלי: "בעקשנות שכל כך מאפיינת אותך שכנעת את כולנו להחליף חבר בצוות. לחמת בגבורה ובלטת במקצועיות בלתי רגילה ובחתירה למגע נוכח פני האויב".

סרן נתנאל סילברג נפל בקרב ביום ו' בטבת תשפ"ד(18.12.2023) . בן שלושים ושלוש בנופלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין כפר עציון. הותיר אחריו הורים, שלושה אחים ושתי אחיות, ובת זוג.

ספד לו אביו דוב: "ביקשתי שתשמור על עצמך ולא להיות גיבור, אבל כדרכך היית גיבור. שמענו מהמפקד שלך איך מיהרת להחליף חייל בצוות שנפצע ובהמשך נפל, ואז נפגעת גם... ומה עם חלומותיך? סוף סוף מצאת את בחירת ליבך וליבנו, החלטתם לדחות את האירוסין עד סוף המלחמה. תהיה חסר לנו, אתה לא יודע עד כמה. נוח בשלום על משכבך".

ספדה לו אחותו רחל: "נתנאל, אני מצטערת שלא יהיה לך עוד זמן להגשים את דרך החיים שלך, זמן להספיק לממש את כל החלומות והשאיפות, והיו לך הרבה. זמן כדי להקים את המשפחה שלך, וזמן כדי שגם אני אוכל לשמור על הילדים שלך, כמו שאתה היית עושה לי. תמיד תישאר צעיר ויפה".

ספדה לו הדס בת זוגו: "שלושים ושלוש שנה חיכיתי שתבוא, ועכשיו הלכת ואין מי שיחבק אותי ככה. אני בהיסטריה ואתה לא פה להגיד לי שאני מגזימה. כל המתים הם תמיד הכי יפים והכי טובים והכי אמיצים, אבל באמת שאתה היית הכי. הכי טוב, אבל גם הכי צנוע, ואני כל כך אוהבת אותך".

ספד אלוף משנה אלי: "נתנאל, אתה לוחם ומפקד מהטובים ביותר שידעה היחידה... בחור מסור, מעורר השראה, מקצוען וחדור מטרה, ומעל הכול בן אדם, צנוע, אנושי וערכי. הובלת את הצוות בפעילויות מבצעיות מאתגרות ויוצאות מהכלל, כאלה שאף אחד לא העז לקחת על עצמו לפניך. האמנת בעצמך, בצדקת הדרך ובאנשים שלך יותר מכול. חייליך מספרים כי הלכו אחריך בעיניים נשואות. היית מפקד פורץ דרך, עקשן ומתמיד. כאשר הובלת את חייליך בקרב כולנו סמכנו עליך. ידענו כי תעשה הכול בצורה הטובה ביותר. נתנאל, חבר יקר, אנו ממשיכים להילחם ואני מצדיע לך בדרכך האחרונה. לעד תישאר חלק מאיתנו".

חברו נתי, מפקד "סיירת יעל", ספד לו: "הובלנו יחד עשרות מבצעים... למדתי על אדם מדהים, מלא ענווה, קשוב, אהוב ואוהב... האובדן שלך עצום. אני מרגיש שחלק מהלב שלי נשאר איתך. אני אוהב אותך אהבת אמת".

ספד פלג, חבר צוות שלו: "הספד לאגדה שהייתה באמת. נתנאל סילברג הוא הגיבור, ואנחנו דמויות משנה. הרבה סיפורים ואגדות סופרו על צוות סילברג... נתנאל הפך אותנו להיות הצוות הכי טוב שהיה. סטנדרטים בשמיים, שלא הספיקו אף פעם. המשפט הקבוע 'אז אתם לא רוצים להיות טובים?'' הפך להיות המוטו שלנו... בשקט שלך, במבט חודר, הובלת אותנו את כל הסדרות ואת כל הפעילויות... הצלחת לגעת בכל אחד מאיתנו בדיוק במקומות שהיינו צריכים... לכל אגדה יש סוף, ולצערי אנחנו לא באגדת ילדים עם סוף טוב... תודה על מה שעשית בשבילנו. נמשיך לספר את האגדה על נתנאל סילברג".

תומר, סמל "צוות סילברג" כתב: "ידעת להחזיק, אבל ידעת גם לשחרר. ידעת להיות קשוח, אבל גם ידעת להושיט יד מלטפת... הבגרות שלך, הקול השליו וצלילות הדעת מלווים אותי ואת כל אחד מהחיילים עד היום... אני אוהב אותך חבר, אזכור אותך תמיד. תודה על הכול".

ספד הרב שושן, ראש ישיבת ההסדר "בית שאן" שבה למד: "נתנאל היה מעמודי התווך של בית המדרש, בחור אציל וסמכותי שהסמכותיות שלו נבעה מתוך מקום עמוק ועוצמתי... בחור יסודי שכל משימה אצלו חייבת להיגמר בשלמות; אם לומדים תורה אז זה חייב להיות עד הסוף ואם הוא קבע חברותא ללימוד אז הדקה שנקבעה חייבת להיות דקה על השעון. שום דבר לא יכול היה להסיט אותו מהדרך שבה צעד. אדם ששם לעצמו מטרות ומגשים אותן אחת אחת, וכל משימה שביקשת ממנו היית יכול לשכוח ממנה אחרי רגע וידעת שהיא תתבצע למופת. אדם סקרן שיודע לשאול שאלות קשות ולא התבייש להביע דעות מאתגרות בצורה עדינה ונעימה. בחור שהרבה לפני שראה רק את עצמו, תמיד ראה קודם את הצרכים של המשפחה, הסביבה והחברים. אבדה עצומה למשפחה ולעם ישראל".

כתבו בעמותת איל"ן: "זוכרים את נתנאל כמתנדב העמותה, זוכרים את תרומתו ועשייתו למען האחר. ליבנו איתכם. מוקירים ומעריכים עד מאוד".

כתבה תמר, בשם חברי הילדות של נתנאל משבט "אחיה" בתנועת הנוער "בני עקיבא": "התגייסת אחרון. כבר קצת צחקנו עליך שבחיים לא תתגייס. אבל פתאום, ממרחק של שנים, אני אומרת לעצמי וואו, איזה דבר אתה הבנת ואף אחד אחר מאיתנו לא. סיימנו תיכון, וכולנו מיהרנו לעבור על התחנות הבאות של החיים: ישיבה, מכינה, גיוס, שירות לאומי. אבל אתה הלכת לישיבה בבית שאן, ונשארת שם שנה, ועוד שנה, ועוד שנה, ועוד שנה. חלק מאיתנו כבר השתחררו, ואתה עדיין לא התגייסת. כולנו מיהרנו כל כך הלאה, ואתה עצרת. אתה היית נוכח במקום. וכזה תמיד היית, תמיד נוכח במקום... שאלת, וביררת, התלבטת וחיפשת אמת. תמיד היית במרכז של החבורה, רק בשקט עוצמתי כזה. לא נאמת נאומים לכולם, לא התווכחת בצעקות, לא נכנסת לדרמות של גיל תיכון, אבל היית יושב אחד על אחד ומדבר מעומק הלב. אנחנו היינו טיפשים, קלי דעת ומלאי שטויות, ואתה היית יותר חכם ויותר בוגר.

בסוף התגייסת ליהל"ם. הפכת לקצין, ונשארת גם בצבא: שנה ועוד שנה ועוד שנה ועוד שנה. כמו תמיד, נוכח במקום.

נתי שלנו, אנחנו כולנו שונים היום, ורחוקים; אבל אתה חרוט במי שאנחנו ובמי שהפכנו להיות. אנחנו אוהבים אותך ומתגעגעים מאוד".

לזכרו של נתנאל, שעמד להקים את ביתו עם הדס, יזמה משפחתו את הקמת "בונים בית" בבית שאן – מרכז להענקת טיפולים לזוגיות ולמשפחה.

לזכרו ניטעו עצים ב"שביל נוף הירדן" בבקעת הירדן, שנתנאל אהב את נופיה.

הצלמת נטע לוי, אחותה של הדס בת זוגו של נתנאל, הקדישה לזכרו הפקת אופנה בהשראת הספר "הנסיך הקטן".