סמ"ר רואי אליאס ז"ל

קורות חיים

בנם של ציפי וששון. נולד ביום כ"א בחשוון תשס"ג (27.10.2002) במושב צופר (באר צופר) שבערבה. אח גדול להדר.

אח קטן ליערה, ניצן וסתיו, אחים למחצה מנישואיה הראשונים של אימו.

רואי גדל והתחנך בצופר, למד בבית הספר היסודי המקומי ובתיכון האזורי. ילד של טבע ומדבר, צנוע וחברותי, חייכן, שמח ומלא חיים.

מגיל שלוש אהב לשחק כדורסל וכשהגיע לכיתה א' הצטרף לחוג כדורסל במושב. בשנים שלאחר מכן השתתף במחנות הקיץ והפסח של פרויקט "שחקן אמיתי", המטפח את שחקני הכדורסל העתידיים של ישראל. בהמשך, שיחק בקבוצת הנוער "הפועל ערבה".

כשהגיע לכיתה ט' הצטרף לקבוצת הנוער "אליצור יבנה", קבוצת בת של "מכבי תל אביב" בכדורסל. יחד עם אביו נסע שלוש פעמים בשבוע לאימונים, נסיעה של כשעתיים וחצי לכל כיוון. בכיתה י' עבר ללמוד באקדמיה למצוינות בכדורסל של "אליצור יבנה", המתנהלת בתנאי פנימייה בכפר הנוער "עיינות" הסמוך לנס ציונה.

הוא היה ספורטאי וכדורסלן מצטיין, השקיע רבות על מנת לשכלל ולפתח את כישוריו כשחקן ולא פעם ויתר על חופשה משפחתית בחו"ל כדי לא לפגוע בשגרת האימונים. ב-2019 זכה במקום הראשון בתחרות "הקלע של המדינה".

כאוהד, היה ליבו נתון לקבוצת "מכבי תל אביב" בכדורסל, ובכל הזדמנות נסע לצפות במשחקים עם הדר, אחותו הקטנה.

הקהילה בה גדל הייתה חשובה לו מאוד, והוא לקח חלק פעיל בה. בין היתר, השקיע מזמנו על מנת להבטיח שכל בן ובת מושב ייהנו מכתובות אש מרשימות בטקס פתיחת השנה של תנועת הנוער, ונרתם בשמחה לכל בקשה של ועדת התרבות במושב.

ב-10.8.2021 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בגדוד 603 של חטיבה 7 בחיל ההנדסה הקרבית. בתחילה שאף לקבל מעמד של ספורטאי פעיל אך מרגע שהתגייס, השתנה סדר העדיפויות שלו. בני משפחתו סיפרו שהפך לחייל הכי "מורעל" ומסור בצה"ל, שנרתם מיד לכל משימה.

סבו, אברהם אליאס, היה ממקימי הגדוד הראשון של חיל ההנדסה הקרבית, ב-1954, ורואי התגאה להמשיך את דרכו, אהב את הפלוגה ועשה הכול למענה. "לא היה אדם שאהב את הרובאית יותר ממנו", סיפר מפקד המחלקה. גם ברגעים מאתגרים, רואי לא לא ויתר ולא התלונן, ואימץ כמוטו את אחד המשפטים המזוהים עם הפלוגה: "כשהדרך קשה וכולם מאטים – אני דוהר".

עם סיום המסלול הוכשר כנגביסט – תפקיד הניתן ללוחמים בעלי חוסן פיזי ונפשי רב, ובמסגרתו הלוחם מתמחה בתפעול מקלע ה"נגב" הכבד, ומצטרף לרוב לחוליית הפיקוד הקדמית של הפלוגה.

כמו בכל תחנה בחייו, גם בצבא הצליח לכבוש את לבבותיהם של כולם, והיה אהוב ומוקף חברים. היה לו לב ענק, נתינה אינסופית ויכולת לחשוב קודם על האחר ורק אז על עצמו. תמיד קנה מצרכים לחבריו, דאג שלא יחסר להם דבר, ולא פעם פינק גם חיילים שכלל לא הכיר בשתייה או במזון.

הוא אהב לטייל בטבע, לנהוג במרחבי הערבה ברכב השטח המשפחתי ולצאת למסיבות במדבר. גם בטיולים תמיד דאג לכיבוד, פק"ל קפה ושנדי בטעם אפרסק. סימני ההיכר שלו היו החיוך הענק על פניו, והרמקול הענק שנהג לקחת איתו לבסיס ולאימוני הכדורסל.

אהבתו לכדורסל והקשר לפנימייה בה למד נשמרו גם לאורך שירותו הצבאי. הוא ארגן טורנירים וימי ספורט בבסיס, נהג לבקר בפנימייה בסופי השבוע שבהם יצא הביתה ואף ערך בכפר הנוער ערב צוות לכל הפלוגה.

תמיד נהג לומר שיחזור לעסוק בכדורסל אחרי השחרור, כשחקן או כמאמן, תכנן לעבוד עם אביו במשק וחלם להמשיך את מורשתו ולבנות את ביתו ואת עתידו בערבה.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

לפני פרוץ המלחמה רואי תפס קו באדוריים, ועם פרוץ המלחמה הוקפץ מחופשה בבית למשך כשבועיים אל גבול לבנון, לשם התפשטה הלחימה. אחרי מספר ימי לחימה, התבשר כי חברו הטוב ביותר מילדות, סמ"ר גלי שקותאי, נפל ביומה הראשון של המלחמה, בהגנה על מוצב "סופה". רואי היה שבור לב, אך התמסר בכל ליבו למשימה שהוטלה על יחידתו.

הוא היה מראשוני הלוחמים שנכנסו ללחימה קרקעית ברצועת עזה, ובמשך שבועות לחם בנחישות, באומץ ובעוצמה. לאחר מכן יצא להפוגה של כשבוע ונכנס שוב ללחימה, הפעם - לחאן יונס שבדרום הרצועה.

ביום שבת, 23.12.2023, במהלך פעילות מבצעית בפאתי חאן יונס, נורה טיל RPG לעבר הכוח שלו. רואי נהרג במקום.

סמל ראשון רואי אליאס נפל בקרב ביום י"א בטבת תשפ"ד (23.12.2023). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בצופר ונקבר לצד חברו הטוב, סמ"ר גלי שקותאי.

רואי הותיר אחריו הורים וארבעה אחים ואחיות.

בן דודו, נועם, ספד לו: "איך נפרדים עכשיו לתמיד? רק אתמול חזרנו הביתה עם רגליים שחורות, חול במכנסיים ודם במרפקים אחרי עוד יום של טיולים בערבה... נשארת אותו ילד ביישן ורגיש שתמיד שואף להיות הכי טוב... אני גאה בך מלאך, אני מצדיע לך".

רואי מונצח באנדרטת "דרך הגבורה" לחללי חיל ההנדסה, הממוקמת סמוך ליישוב משמר דוד שבשפלה.

הוא מונצח באתר בית הנשיא, לצד תמונה של שני בקבוקי ערק תמרים, מסדרה מיוחדת שהושקה לזכרו.

קבוצת "אליצור יבנה" החליטה לשנות את שם האקדמיה לכדורסל ולקרוא לה על שמו: "האקדמיה לכדורסל על שם רואי אליאס".

בכל שנה, בתאריך יום הולדתו של רואי, ה-27 באוקטובר, עורכת האקדמיה טורניר כדורסל לזכרו.

שבע מלגות לקורס מאמני כדורסל מחולקות מדי שנה לתלמידי כיתה י"א של האקדמיה על ידי הוריו של רואי.

קבוצת "מכבי תל אביב" בכדורסל ערכה טקס לזכרו לפני משחק חוץ באילת והקדישה לו משחק מול "הפועל עפולה" בהיכל "מנורה מבטחים". במחצית, עלו שחקני האקדמיה לשחק, לבושים בחולצות עם תמונתו של רואי. מאז הוחלט להפוך את המשחק לזכרו למסורת הנצחה שנתית.

סמוך למושב צופר הוקם מצפה מול נוף המדבר, מצפה המנציח שלושה חברי ילדות מהמושב שנפלו במלחמה – גלי שקותאי, רואי אליאס ועידו אפל.

אירוע ה"חנוכיאדה" המסורתי של המועצה האזורית הערבה התיכונה לשנת 2024 הוקדש לזכרו של רואי.

באתר יוטיוב ניתן לצפות בסרטון "דברים לזכרו של רואי אליאס".

עמוד לזכרו נפתח באתר memoriz.plus.